וכאן אבאר עוד טכניקה ועוד שיטה, כיצד באפשרותך לשתול מחשבות אצל אדם אחר. והפעם אבאר את השיטה לשתילת מחשבות, באמצעות שילוב ושתילה של המחשבה בתת המודע של השומע, על ידי זה שאתה משלב אותה עבורו בתוך סיפור אחר, שבו אתה שותל את המחשבה שאתה רוצה שהוא יאמין לה, כחלק מסיפור אחר. ואבאר כאן כיצד לעשות זאת בצורה יעילה?

ואבאר גם, רמות עומק שונות ורמות תחכום שונות ורמות מניפולציה שונות ודרכים שונות לעשות זאת... ואסביר, מהם מסרים סמויים ואיך לשתול אותם? ואיזה סוגים של מסרים סמויים יש? ומהם מסרים סמויים אפשריים ומהם מסרים סמויים מחוייבים? ומהן הנחות יסוד סמויות ומהן הנחות יסוד גלויות? ואבאר גם מהן אמיתות מקבילות שמחזקות את המסרים הסמויים שלך? ואבאר טכניקות שכנוע מתקדמות ואיך לגרום למישהו להאמין לך? ועוד...

וראשית אסביר את הרעיון באופן כללי. והרעיון הוא, שאם ברצונך לגרום למישהו להאמין למשהו כלשהו (בין אם הוא נכון או לא נכון), באפשרותך לעשות זאת על ידי זה שאתה לוקח את הרעיון שאתה רוצה שהוא יאמין בו, ואתה משלב אותו בתוך סיפור אחר כלשהו.

לדוגמא: נניח שאתה רוצה לגרום למישהו להאמין שהמוצר שלך הוא טוב. אז יש כמובן את הדרך לומר לו באופן ישיר, שהמוצר שלך הוא טוב. אבל אז הוא גם יטיל ספק באופן ישיר, האם המוצר שלך הוא טוב או לא.

וקיימת גם דרך נוספת, שאומרת שאם ברצונך לדוגמא לגרום לאדם כלשהו להאמין שהמוצר שלך הוא מוצר טוב, אז עליך לספר לו סיפור כלשהו בנושא כלשהו, ולצורך העניין לא ממש משנה הסיפור שתספר לו / הנושא שלו וכיו"ב. אבל כן משנה, שבתוך הסיפור שתספר לו, בתוך הסיפור תשלב בתוכו את הרעיון שאומר שהמוצר שלך הוא מוצר טוב.

שזה בעצם אומר, שאתה לא אומר לו באופן ישיר שהמוצר שלך הוא מוצר טוב כמסר גלוי, אלא אתה באופן עקיף, אומר לו שהמוצר שלך הוא מוצר טוב כמסר סמוי. ואתה עושה את זה, כאילו בדרך אגב וכאילו בצורה תמימה, בתוך סיפור אחר כלשהו. וזה כמובן הרעיון הבסיסי והמבנה הבסיסי של טכניקת השכנוע הזאת, שאומר, אתה לא חייב להציב את הרעיון שלך בצורה ישירה מול האדם השני, אלא באפשרותך לעטוף לו את הרעיון שלך, בצורה פחות ישירה, בתוך סיפור אחר.

ועכשיו אסביר רמות עומק שונות וטכניקות מתקדמות שונות, כיצד באפשרותך לעשות זאת בצורה כמה שיותר מוצלחת.

והנקודה הראשונה שאבאר, היא שצריך לשים לב, עד כמה המסר הסמוי שלך, עד כמה הוא באמת סמוי ועד כמה הוא באמת גלוי. ז"א שלפעמים המסר הסמוי שלך, הוא יותר מידי סמוי. ולפעמים המסר הסמוי שאתה רוצה לשתול אותו בתת ההכרה של האדם האחר, הוא יותר מידי סמוי בתוך הסיפור שלך. והשומע כמעט ולא שם לב לכך שהזכרת את המסר הסמוי שלך. ולכן עליך לשים לב לכך, שהמסר הסמוי שלך, שהוא לא יותר מידי סמוי בתוך הסיפור שלך.

שזה כמובן אומר, שברמה העקרונית, ככל שהמסר הסמוי שלך הוא יהיה יותר מסר גלוי, כך בעצם אתה מגדיל את הסיכוי לכך שהאדם השני, באמת ישים לב למסר שלך ושלא יהיה מצב שהמסר הסמוי שלך, נשאר סמוי ושהוא נעלם בתוך הסיפור הכללי. כגון לדוגמא, כאשר אתה חוזר ומשלב את המסר הסמוי שלך כמה פעמים בתוך הסיפור, שאז המסר הופך להיות יותר מסר גלוי ופחות מסר סמוי. וכמובן שצריך לשים לב, שהמסר הסמוי, עדיין נשאר מסר סמוי, ושהוא לא הופך להיות מסר גלוי ומאבד את היתרון שיש בהעברת מסר סמוי.

ובפועל, קיימת עוד אפשרות כיצד באפשרותך להציג מסר סמוי בצורה גלויה, ושעדיין הוא יישאר מסר סמוי. והדרך לכך היא, על ידי זה שאתה מציג את המסר הסמוי בצורה כזאת, שהיא הכרחית לצורך הבנת הסיפור עצמו. דהיינו, שאתה מציג את המסר הסמוי שלך בצורה כזו, שבה הבנת הסיפור התמים שלך בפני עצמו, תלויה בהבנת ובתשומת לב למסר הסמוי שלך.

ז"א שאתה לא חייב להזכיר את המסר הסמוי שלך מספר פעמים בתוך הסיפור עצמו, כדי לגרום לו להיות יותר גלוי. אלא מספיק שתספר לאדם השני סיפור, שכדי שהוא יבין אותו, לשם כך הוא יהיה חייב לשים לב למסר הסמוי שלך.

דהיינו, בפועל עליך לקחת את המסר הסמוי שלך, ולבנות סביבו סיפור, שאפשר להבין את הסיפור הזה, רק כאשר השומע מסכים עם הנחת היסוד של המסר הסמוי שאתה משלב בתוך הסיפור. דהיינו, אתה הופך את המסר הסמוי, למסר מחוייב, ולא רק למסר אפשרי בלבד.

כי יש שני סוגים של מסרים סמויים. יש מסרים סמויים מחוייבים ויש מסרים סמויים אפשריים. ומסרים סמויים אפשריים, פירושו שהמסר הסמוי שלך נשתל בתוך הסיפור, אבל הוא לא הכרחי לצורך הבנת הסיפור. ז"א שאפשרי שהאדם יבין את הסיפור / את רוב ככל הסיפור / יחשוב שהוא מבין את הסיפור, גם בלי לשים לב וגם בלי להסכים עם המסר שלך.

אבל יש גם מסרים סמויים מחוייבים. שפירושו, שהמסר הסמוי שלך משולב בסיפור בצורה כזו, שכדי שהאדם יבין את הסיפור שלך, לשם כך הוא חייב לשים לב למסר הסמוי שלך, שהוא מוזכר בצורה עקיפה בתוך הסיפור. והוא גם חייב להסכים לכך שהמסר הסמוי שלך הוא אכן אמת, כהנחת יסוד לצורך הבנת הסיפור שלך.

דהיינו, שהמסר הסמוי שלך, משולב בסיפור בתור הנחת יסוד מחוייבת, לצורך הבנת הסיפור ולצורך אמיתות הסיפור. ולא רק כהנחת יסוד אפשרית, בצורה שבה המסר שלך כאילו סתם "זרוק" בתוך הסיפור כדרך אגב בלבד. ועדיין, בכל מקרה המסר שלך מועבר כמסר סמוי בצורה עקיפה, כי הוא רק הנחת יסוד של סיפור אחר, שהוא מרכז תשומת הלב של השומע.

ועכשיו אבאר עוד רמת עומק נוספת, והיא, שאם ברצונך לגרום למישהו להאמין לך, לשם כך עליך לשלב את המסר הסמוי שלך, בתוך סיפור שאתה יודע מראש, שהשומע חושב שהסיפור שלך הוא אכן אמת, גם בלי זה שתספר לו את הסיפור.

ז"א קח משהו שאתה יודע שהשומע שלך כבר יודע אותו ושהוא חושב שהוא אמת. ותספר לשומע שלך את מה שהוא כבר יודע לפני שאתה מספר לו אותו. אבל בתוך זה שאתה מספר לו את מה שהוא כבר חושב שזה אמת, בתוך זה תשלב לו את המסר הסמוי שאתה רוצה להעביר לו, בצורה שבה הוא יהיה חייב לשים לב / להסכים עם הנחת היסוד הסמויה שלך, כדי להבין את הסיפור שאתה מספר לו.

והרעיון הוא, שאתה עוטף את המסר הסמוי שלך, בתוך עובדות שהאדם השני כבר חושב שהן אמת. שזה אומר, לעטוף את האפשרי בתוך מחוייב.

לדוגמא: נניח שאתה לוקח מוצר שאתה יודע שהלקוח חושב שהוא מוצר טעים ומתוק. ואתה אומר ללקוח, המוצר הזה עשוי מחומרים בריאים ואיכותיים, שגורמים לטעם שלו להיות כ"כ מתוק וטעים בצורה כ"כ איכותית.

שבעצם אתה מנצל את זה שהאדם יודע שהמוצר הזה הוא X = מתוק וטעים. ואתה שותל לו את המחשבה ומעביר לו מסר סמוי, שאתה כאילו מדבר איתו על הטעם ועל המתיקות של המוצר, כאשר בפועל אתה מעביר לו מסר סמוי, שהמוצר הזה הוא עשוי מחומרים בריאים ואיכותיים.

ומי שיעמיק בדוגמא הנ"ל וכיו"ב, יראה שיש כאן עוד רמת עומק. והיא שאם אתה רוצה שהמסר שלך יהיה יותר בולט בסיפור, אז אתה לא יכול לספר לשומע, סיפור שהוא כבר יודע את כולו, גם בלי שתספר לו אותו. אלא אתה חייב להוסיף לסיפור עוד איזה משהו, שהוא ישמע אותו רק ממך, ושכדי להבין אותו, לשם כך הוא יצטרך לשים לב למסר הסמוי שלך.

ואסביר: נניח שמישהו יודע שהמוצר שלך הוא טעים ומתוק. ואתה רוצה לשתול לו את המסר שאומר שהוא גם בריא ואיכותי. עכשיו, אם תאמר לו, המוצר שלי הוא טעים בריא ואיכותי / המוצר שלי הוא בריא איכותי טעים ומתוק, בעצם המסר הסמוי שלך, הוא לא כ"כ סמוי, אלא הוא די גלוי.

ולכן בעצם יש לבנות רעיון שאומר, המוצר הזה הוא טעים ומתוק, בגלל שהוא איכותי ובריא. שבעצם במשפט כזה, הנושא המרכזי שלו הוא זה שהמוצר הוא טעים ומתוק, והמסר הסמוי שבו, הוא שהמוצר הוא איכותי ובריא. אבל במשפט כזה, המסר הסמוי, הוא לא ממש גלוי והוא לא ממש בולט. ולמה?

כי כפי שהסברתי, המסר הסמוי צריך להיות משולב בסיפור בצורה כזו, שבה השומע יהיה חייב לשים לב למסר שלך, כדי להבין את המסר המרכזי שלך. ומאחר שהשומע כבר יודע שהמוצר הזה הוא טעים ומתוק גם בלי שהוא יסכים / ידע על המסר הסמוי שלך, הרי שבעצם הוא יכול להמשיך לחשוב ולהבין את המסר המרכזי שלך, שהמוצר הזה הוא טעים ומתוק, גם בלי שהוא חייב להבין שהמוצר הוא איכותי ובריא.

ולמה? כי הוא יודע שהמוצר הזה הוא טעים ומתוק, באמצעות ודרך סיבות נוספות אחרות, שבזכותן הוא יכול להבין שהמוצר הזה הוא טעים ומתוק. והוא לא צריך להבין שהמוצר הזה הוא בריא ואיכותי, כדי להבין שהוא בריא ומתוק. ולכן בעצם המסר הסמוי שלך, הוא מסר סמוי אפשרי ולא מסר סמוי מחוייב.

וככל שהאדם כבר מכיר את הסיפור שאתה רוצה לספר לו, וככל שהוא כבר חושב שהסיפור הזה הוא נכון מסיבות אחרות, כך בעצם יש את הקושי לגרום למסר הסמוי שלך, להיות מסר סמוי מחוייב, שהאדם יהיה חייב להסכים איתו, כדי להבין את הסיפור.

ולכן, עליך לקחת את מה שהאדם כבר יודע כאמת, כגון שהמוצר הוא טעים ומתוק. ועליך להוסיף על זה אינפורמציה נוספת, כגון לדוגמא שהמוצר הזה הוא טעים ומתוק, יותר משאר המוצרים המקבילים שלו / שהוא מתוק וטעים בצורה מיוחדת ולא רגילה וכיו"ב, שאת זה בעצם האדם יודע שזה נכון, רק בצורה חלקית. ועכשיו עליך לשתול את המסר הסמוי שלך, בצורה כזו שהשומע יהיה חייב להסכים איתו, כדי להסכים עם המסר שלך.

כגון: המוצר הזה הוא כ"כ מתוק (האדם כבר יודע שזאת אמת) יותר ממוצרים מקבילים / דומים / אחרים (האדם לא יודע שזאת האמת), משום שהוא עשוי מחומרים איכותיים יותר ובריאים יותר, שזה המסר הסמוי, שהאדם חייב לשים אליו לב, כדי להבין את המסר המרכזי, שמדבר על זה שהמוצר הזה יותר טעים ממוצרים מקבילים.

או במילים אחרות, ככל שהסיפור שלך כבר מוכר יותר לשומע, כך ממילא המסר הסמוי שלך נבלע יותר בתוך הסיפור ומוסתר יותר בתוך הסיפור בכל המובנים לטובה ולרעה. וכדי שהמסר הסמוי יהיה יותר גלוי, לשם כך הסיפור שאתה מספר לשומע, לא יכול להיות ברור מאליו לשומע בלי שתחדש לו משהו. ורצוי שהמשהו שתחדש לו, רצוי שהוא יהיה חייב להבין ולהסכים עם המסר הסמוי שלך, כדי להבין את התוספת שאתה מוסיף למה שהוא כבר יודע וכבר חושב שזאת אמת.

ועוד אוסיף ואומר באופן כללי, שככל שתשלב בסיפור שלך יותר אמיתות מקבילות למסר הסמוי שלך, כך יש סיכוי גדול יותר שהאדם יקלוט את המסר הסמוי שלך.

ואמיתות מקבילות פירושו, שאתה בונה את הסיפור בצורה כזו, שבה אתה שותל בתוך הסיפור עוד מסרים סמויים נוספים, בדיוק באותה הצורה שהסברתי לעיל. אבל אתה שותל מסרים סמויים, שאתה יודע מראש...