מי שיתבונן בעניין יראה, כי כל הזמן מתרחשים בעולם תהליכים שונות ומגמות שונות. והעולם מתפתח כל הזמן. וחלק מההתפתחות של העולם היא גם התפתחות רוחנית. כי הקליפה קודמת לפרי. ומה ששומר על הפרי, זאת הקליפה. ולפני שאוכלים את הפרי, לפני כן צריך לקלף את הקליפה. והחיצוניות קודמת לפנימיות. כי האדם רואה קודם כל את העטיפה החיצונית, ורק אח"כ הוא רואה את הדבר עצמו.

ובעולם שלנו מתרחשים תהליכים רבים של התפתחויות שונות. כאשר כל ההתפתחויות שבעולם, כולן מקדמות את העולם אל השלמות. כי כל דבר מתקדם אל השלמות שלו. וגם אם זה חורבן מושלם, או פריחה מושלמת, הרי שכל הדברים מתקרבים כל הזמן אל השלמות שלהם.

והעולם שלנו התפתח רבות מבחינה חיצונית, ועכשיו יש בעולם מגמה של התפתחות פנימית. כי הרבה יותר קל להתפתח חיצונית, מאשר פנימית. כי ההתפתחות החיצונית, היא יותר ממשית, ויותר קל לאדם לחוש אותה בחושים שלו. ויותר קל לאדם להגדיר את התהליכים החיצוניים ולשפר אותם, מאשר שהאדם יבין את עצמו לעומק, שלשם כך צריך חשיבה יותר מדויקת ומופשטת.

וכל ההתפתחות החיצונית של העולם, היא הכל הקדמה להתפתחות הפנימית של העולם. כי כל דבר מתחיל בקטן. וההתפתחות מתחילה בחיצוניות ורק אח"כ בפנימיות. וכל הכלים וכל צורות החשיבה וכל הרעיונות שיש בעולם, לגבי ההתפתחות החיצונית של העולם, כל אלו הם הבסיס לצורת החשיבה הבאה של העולם, לגבי ההתפתחות הרוחנית שלו.

והנה, כאשר עץ צומח, לא כל הפירות גדלים בבת אחת. ויש פירות שגדלים לפני פירות אחרים. וכך גם בעולם, לא כולם מחכים לכך שהעולם יתפתח רוחנית, ויש כאלו שהם רצים יותר מהר לסוף התהליך, והם כבר מתפתחים מבחינה רוחנית ואישית, שזאת הרי התכלית הסופית של כל ההתפתחות החיצונית.

כי כל ההתפתחות המדעית והטכנולוגית וכל ההמצאות וכל הרעיונות שיש בעולם, כולם תכליתם בסופו של דבר, לגרום לבני האדם להיות יותר מאושרים. והמקום שאליו כולם שואפים להגיע, זה אל ההתפתחות הפנימית והאישית של כל אחד ואחד.

וכפי שאמרנו, החכם רואה את הנולד, ויש בני אדם שהם כבר נמצאים בעתיד הרחוק, והם כבר עוסקים בנושאים של התפתחות רוחנית והתבוננות פנימית. וכל אחד חי כבר בעתיד הרחוק, לפי כמה שהוא מפותח רוחנית וקרוב אל התכלית הסופית של האדם, שהיא להיות מאושר וכולי.

וכאשר האדם עוסק בנושאים של רוחניות, אז בהתחלת הדרך האדם מגלה המון דברים חדשים. כי כל נושא חדש שאותו לומד האדם, בכל נושא חדש עיקר הלימוד הוא קצת אחרי ההתחלה. כי בהתחלה ממש, כל ההתחלות קשות והאדם לא מבין שום דבר. ואחרי נקודת ההתחלה, אח"כ האדם פתאום מגלה עולם חדש ומגלה המון דברים חדשים. אבל ככל שהזמן עובר, כך קצת הלמידה וההתפתחות של האדם יורד והופך להיות קשה יותר.

כי לכל דבר בעולם יש סוף. וההתפתחות הרוחנית של האדם, גם לה יש סוף. כי ההתפתחות הרוחנית של האדם, היא תלויה באיך שהאדם מתייחס למציאות. וצורת ההתייחסות של האדם למציאות, היא תלויה בידיעות ובהבנה של האדם על המציאות. וכמות ההבנה של האדם את המציאות, היא סופית.

וכאשר האדם נכנס לעולם הרוחניות, אז בהתחלה כמובן הוא לא מבין מה רוצים ממנו. בדיוק כמו כל אדם שמתקשה ללמוד את האותיות ואת צורת הדיבור של כל שפה חדשה. שעיקר הקושי הוא בהתחלה וכל ההתחלות קשות. ואחרי שהאדם עובר את נקודת ההתחלה, אז בד"כ האדם מרגיש תחושה של "הארה" והאדם מרגיש שהוא "מצא את האור" והוא מרגיש שהוא יצא מאפילה לאורה ומחושך לאור גדול.

והתחושה הזאת היא נכונה. כי עיקר השמחה של האדם, היא מההתחדשות של השכל שלו. וכאשר האדם נכנס לעולם של רוחניות ומגלה שכל חדש, ועולם אין סופי של מידע ושל צורת חשיבה חדשה. על ידי זה התודעה של האדם מתלהבת מאוד, והאדם מרגיש סוג של התעלות רוחנית ושמחה ואושר ואופוריה וכולי.

כי כאשר האדם נכנס לאיזה דבר חדש, וכאשר האדם מגלה פתאום מרחב גדול מאוד של רעיונות ושל תובנות ושל צורת חשיבה מעניינת, על ידי זה האדם מתלהב מאוד, והאדם מרגיש מואר ומאושר. וכך ממשיך לו האדם בהתפתחות הרוחנית שלו, והאדם מתקדם ומתקדם, עד שהאדם מתחיל להרגיש שמשהו חסר לו, ושהדברים מתחילים לזוז יותר לאט.

והדבר דומה לילד קטן שלומד ללכת. שבהתחלה הוא מתקשה ללכת והוא נופל וכולי. ואח"כ הוא לומד ללכת. ואח"כ הוא לומד לרוץ. ואח"כ הוא רץ יותר ויותר מהר. עד שהוא מתעייף, וקצב הריצה שלו יורד. עד שבסופו של התהליך האדם מתקשה ללכת, ועד שבסופו של דבר, האדם מפסיק לא רק ללכת, אלא מפסיק גם את כל שאר הפעילויות שלו, כאשר הוא עוזב את העולם הזה.

וכאשר האדם נכנס לעולם הרוחניות, בהתחלה הוא מתקשה ללכת בו, ואח"כ הוא רץ בו, ואח"כ קצב ההתקדמות שלו יורד ודועך, וכל התפתחות רוחנית דורשת מאמצים מאוד גדולים, והאדם מרגיש שכבר אין לו להיכן להתקדם, עד שבסופו של דבר, האדם נתקע על נקודה אחת, וכמעט ולא מתקדם ממנה.

והדבר דומה גם לאדם שמקים עסק. שבהתחלה זה קשה. ואח"כ זה מצליח. ואח"כ זה מצליח בגדול. אבל, ככל שהזמן עובר, כך קצב הגידול העסקי של העסק יורד. וחברות סטארט אפ וחברות חדשות, קצב הגידול שלהם, גדול הרבה יותר משל חברות ועסקים וותיקים. כי אחרי שהאדם כבר ממש את הפוטנציאל שלו, עכשיו קשה יותר להתקדם.

וכיו"ב בכל שאר התחומים. שככל שמתקדמים יותר ויותר, כך מגיעים בסופו של דבר, לנקודה שבה ההתקדמות מתחילה להיות יותר איטית ויותר קשה. וכאשר האדם מתקדם רוחנית, אז בסופו של דבר, הוא מגיע לנקודה של מיצוי, שבה הוא מבין שגם הרוחניות צריכה לעבור סוג של התפתחות פנימית, ושצריך סוג של רוחניות חדשה, כדי להרגיש תחושה של הארה וכולי.

וכפי שניתן להבין, כל תוצאה שיש בעולם, היא סיבה של דבר אחר. וכל ההתפתחות החיצונית של העולם, היא הקדמה להתפתחות הרוחנית. וגם ההתפתחות הרוחנית של האדם, גם היא הקדמה ומבוא להתפתחות רוחנית נוספת.

ומי שרוצה להגיע לתחושה של הארה מתמדת, עליו להתחדש כל הזמן. ומי שרוצה שקצב ההתפתחות שלו יגדל כל הזמן, בצורה יותר ויותר גדולה, מאשר בפעם הקודמת, עליו למצוא איזה מאגר אין סופי של ידע ושל הבנה, שככל שהאדם מתקרב אליו יותר, כך העוצמה שלו גדלה.

והדבר דומה לכוח המשיכה של כדור הארץ. שככל שדבר קרוב יותר לכדור הארץ, כך הוא נמשך יותר לכדור הארץ, וכך קצב המהירות והתאוצה שלו שהוא מתקרב לארץ, גדל. וככל שהדבר מתקרב יותר אל הארץ, כך הוא נמשך מהר יותר אל הארץ. עד שבסופו של דבר, הדבר מתנגש בארץ עצמה, והוא מונח עליה והופך להיות כאילו חלק ממנה.

וכיו"ב יש במציאות שלנו תופעות (כגון חורים שחורים שבולעים אנרגיה), שבהם אם הדבר מגיע לחיבור מושלם עם הדבר שמושך אותו אליו, על ידי זה הישות של הדבר הקטן מתבטלת והיא נטמעת לגמרי בישות של הדבר שגדול ממנה.

והנה, כל הדברים נמשכים אל כדור הארץ. אבל, גם כדור הארץ עצמו נמשך אל שאר הכוכבים שסביבו כידוע. והמשמעות של זה היא, שגם כאשר ישות אחת נטמעת בתוך הישות השנייה, הרי שגם אז יש אפשרות למשיכה והתקדמות. והרעיון הוא, שגם אחרי שהאדם מגיע לקצה של ההתפתחות הרוחנית, גם אז יש להיכן להתקדם.

כי לכל סיבה יש סיבה ושורש. ולכל סיבה ושורש, יש סיבה אחרת שקודמת לה ושהיא השורש שלה וכך עד אין סוף. וכל דבר גדול, יש דבר אחר שגדול ממנו. וכל התפתחות רוחנית ופנימית, היא רק ההקדמה של ההתפתחות הפנימית והרוחנית הבאה. כי מה שנקרא אצל האדם התפתחות רוחנית, זה הכל חיצוניות והקדמות ביחס להתפתחות הרוחנית הבאה.

והרעיון הוא, שלמרות שנראה שגם ההתפתחות הרוחנית מוגבלת כנ"ל, הרי שלשום דבר בעולם אין סוף, ותמיד יש להיכן להתפתח. וכאשר האדם מגיע אל קצה הרוחניות, עליו פשוט לנסות לגלות רוחניות חדשה, ולשאוב ממנה שכל חדש וידע חדש, כדי להתקדם רוחנית.

והנה, כל העולם כולו מתחדש כל הזמן. כי כל רגע הוא רגע חדש...