כפי שכבר ביארתי, שלמות הרוחניות היא כאשר האדם לא מחפש יותר את הרוחניות, מאחר שהוא מחובר אליה בשלמות מוחלטת בכל דבר. כי רק מי שהוא רעב, רק הוא מחפש אוכל. ומי שהוא רוחני בשלמות, הוא מלא ברוחניות בשלמות, והוא לא צריך לחפש את הרוחניות, מאחר שהוא לא מכיר שום דבר שהוא לא רוחני.
וכך גם להפך, כי שלמות החומריות, היא כאשר האדם לא צריך לחפש יותר הנאות גשמיות, מאחר שהכל נתפש בעיניו כדבר גשמי. כי מי שמגיע לחומריות אמיתית, הוא מפיק הנאה ממשית ושלמה מכל דבר שיש בעולם, והוא לא צריך לחפש דווקא דבר כלשהו כדי להפיק את ההנאה שלו. כי אצלו הכל זה הנאה ממשית באותה המידה ממש.
ויחד עם זאת, כל אדם בחייו שואף להגיע אל שלמות כלשהי. בין אם זו שלמות הרוחניות ובין אם זו שלמות החומרנות והגשמיות. וכאשר האדם מתקדם בדרכו אל השלמות בכל תחום, הוא נתקל תמיד ב 2 בעיות שיתבארו בהמשך. ובהתחלה נסביר את העניין, על הצד של האדם שמחפש את הרוחניות ורוצה להגיע להארה רוחנית בשלמות.
וכאשר האדם רודף אחרי הרוחניות ומנסה להתקרב אל השלמות שלה, הוא נתקל בשתי בעיות. והבעיה הראשונה היא, בעיית התחדשות. דהיינו, הבעיה של האדם והקושי שלו להתחדש ברוחניות. והבעיה השנייה שבה האדם נתקל, היא שככל שהאדם מתקדם יותר ברוחניות, כך הוא פחות מסוגל מבחינה רגשית, להפיק הנאה מדברים גשמיים. ובכלל, ככל שהאדם מתקדם יותר ברוחניות, כך הדברים הגשמיים פחות מעניינים אותו, שגם זאת בעיה.
ונסביר: הבעיה הראשונה היא, היכולת להתחדש. כי האדם כל הזמן מחפש דברים חדשים. וכאשר האדם מתקדם ברוחניות, האדם מרגיש סוג של הארה ותחושת אופוריה, שהנה הוא מתקרב אל האושר. אבל התחושה הזאת דועכת. וגם אם נדמה לאדם שהוא גילה עולם רוחני אין סופי, וגם אם העוצמה הרגשית של האדם, כל הזמן הופכת להיות יותר טובה, בסופו של דבר, התחושה הזאת תעלם.
כי כדי להתקדם רוחנית, לשם כך האדם צריך להגיע לתובנות כלשהן. שהן מאפשרות לו לחוות את המציאות בכל פעם בצורה חדשה. והאדם מגלה ומבין תובנות חדשות, באמצעות הכלים השכליים והרגשיים שלו. והכלים השכליים והרגשיים של האדם, הם מוגבלים. ולכן גם היכולת שלהם לייצר התחדשות רוחנית, גם היא מוגבלת. וכאשר האדם מתקרב למימוש של כל הפוטנציאל שלו, על ידי זה הוא מרגיש סוג של דעיכה.
והדבר דומה למשחק, שככל שעולים בו שלבים, כך רמת הקושי של המשחק עולה. וככל שהאדם מתקדם יותר ברוחניות, כך קשה לו יותר להשיג התחדשות רוחנית. משום שהיכולת של האדם להפיק התחדשות רוחנית, היא מוגבלת.
וכאשר האדם מנסה להתקדם ברמה הרוחנית, מתוך מטרה להשיג את השלמות הרוחנית, אז כאשר האדם מתקדם בדרך, בסופו של דבר, הוא מגיע למבוי סתום, שבו הוא לא מצליח להתחדש מבחינה רוחנית. כי היכולת של האדם להתקדם רוחנית, מוגבלת ליכולות השכליות והרגשיות שלו כנ"ל. כך שהבעיה הראשונה של מי שרודף אחרי רוחניות, היא בכך שהוא כל הזמן צריך להתחדש, וזה לא קל, בפרט כאשר מתקרבים אל הסוף.
וכך הוא גם בגשמיות. כי ככל שהאדם רודף יותר אחרי הנאות ונהנתנות, כך גם הוא בכל פעם מנסה להתחדש. כי הדברים כבר פחות מרגשים אותו. ובהתחלה כאשר האדם מתחיל לגלות את הנאות החיים, אז גם הוא מרגיש סוג של הארה חומרית, כי הוא מגלה את הכיף שיש בהנאות החיים. אבל גם הוא צריך להתחדש. וגם לו קשה להתחדש. בדיוק כמו אדם רוחני שרודף אחרי רוחניות.
וקיימת גם הבעיה השנייה, והיא שכדי להתקדם ברוחניות או בכל תחום אחר, לשם כך צריך האדם להעמיק את מחשבתו בדבר שבו הוא רוצה להתקדם. והאדם צריך למקד את כל כוח הרצון שלו, בדבר שאותו הוא רוצה להשיג. וכאשר האדם רוצה להתקדם ברוחניות, הוא צריך למקד את כל כוח הרצון שלו, בכך שהוא רוצה התקדמות רוחנית. והאדם צריך למקד את כל המחשבה שלו, בדברים רוחניים.
וחלק מעניין המיקוד הרוחני, הוא בכך שהאדם מתרחק מהדברים הגשמיים. דהיינו, כי מי שרוצה להגיע להארה רוחנית, בעיניו הוא מבין שהוא צריך להתרחק מהנאות העולם הזה. כי הנאות העולם, הן לא נתפשות עבורו כהנאה רוחנית אין סופית וכולי. וכדי להתקדם רוחנית, לשם כך האדם צריך להתרחק מהגשמיות.
וככל שהאדם מתרחק יותר מהגשמיות, כך הוא נהנה יותר מהאור של הרוחניות. כי ככל שהאדם מתרחק יותר מהגשמיות, כך הרוחניות מאירה בו יותר, וכך הוא מתחבר יותר לצד הרוחני שבו.
והדבר הזה, יש לו גם יתרון. שהוא מאפשר לאדם להתקרב אל הרוחניות שבו. אבל מהצד השני, הדבר הזה גורם לאדם שהוא פחות יהיה מסוגל ליהנות מדברים אחרים. כי בעולם שלנו יש גם גשמיות וגם רוחניות. וכאשר האדם מתקרב אל הרוחניות, הוא מגביל את עצמו מלהתחבר רגשית לדברים גשמיים.
וככל שהאדם רודף יותר אחרי רוחניות, כך הוא מונע מעצמו את היכולת ליהנות משאר הדברים שיש בעולם. כי העולם שלנו הוא אין סופי. ויש בו אין סוף אפשרויות להפיק ממנו הנאה מושלמת. רוחנית וגשמית כאחד, בצורה מושלמת. אבל כאשר האדם לא יודע איך להפיק הנאה רוחנית אין סופית, מכל דבר שיש בעולם, אז הוא מנסה להתחבר לצד הרוחני שבו.
וכאשר האדם מנסה להתחבר לצד הרוחני, אז הוא מתרחק מהצד הגשמי שבו. ועל ידי זה הוא לא מסוגל ליהנות או להתעניין או להתחבר לדברים גשמיים אחרים. והדבר הזה הוא מגבלה. כי האדם מפסיק להתעניין בדברים אחרים. והדבר הזה מגביל את האדם ואת היכולת שלו לאהוב וליהנות.
וכך הוא גם אצל האדם החומרי. שככל שהוא רודף יותר אחרי החומרנות, כך הוא צריך למקד את עצמו יותר בחומרנות. וכך היכולת שלו להפיק הנאה גם מדברים יותר מופשטים, היא הולכת וקטנה. כי האדם מתרגל להפיק הנאה רק מדברים מסוימים, והוא מתרחק מהיכולת שלו ליהנות מעוד מצבים שונים.
ונמצא אם כן, כי יש כאן 2 בעיות. הראשונה היא של הקושי להתחדש. והשנייה היא הקושי של האדם להתחבר לעוד דברים אחרים.
ולשתי הבעיות האלו, יש פתרון אחד. והוא שעל האדם להבין, שהשלמות נמצאת בכל דבר. והשלמות הרוחנית, היא היכולת להפיק הנאה רוחנית מושלמת, מכל דבר שיש בעולם. ושלמות הגשמיות, היא כאשר האדם מסוגל להפיק הנאה ממשית, מכל דבר שיש בעולם.
כך שבשלב הראשון, על האדם להבין, שמה שהוא באמת מחפש, זה לא להתרחק מהגשמיות ולהתקרב אל הרוחניות, אלא מה שהוא באמת מחפש, זה להתקרב אל הרוחניות שיש בתוך הגשמיות. וכיו"ב להפך, גם הנהנתן, מה שהוא באמת מחפש, זה להתקרב אל ההנאה החומרית, שיש בתוך הדברים שאינם חומריים.
כך שבשלב הראשון על האדם להבין, שהוא לא מנסה לברוח מהצד השני, אלא הוא מנסה בעצם להתחבר לצד השני. וכאשר האדם רודף אחרי רוחניות, הרי שהוא בעצם רודף אחרי היכולת להפיק הנאה רוחנית מדברים גשמיים. כך שמי שרודף אחרי רוחניות, הוא בעצם רודף אחרי שלמות הגשמיות. כי הוא רוצה להיות מסוגל להפיק הנאה רוחנית שלמה, מכל דבר גשמי.
וגם להפך, מי שרודף אחרי גשמיות, הוא בעצם רודף אחרי רוחניות. כי הוא רודף אחרי היכולת להפיק הנאה גשמית, מכל דבר שיש בעולם, דהיינו, גם מדברים רוחניים. כי האדם הגשמי, מוגבל ביכולת שלו ליהנות מדברים מופשטים ולא חומריים. וכאשר הוא משפר את היכולת שלו להפיק הנאה גשמית, הוא בעצם שואף לשפר את היכולת שלו להפיק הנאה מדברים רוחניים.
ואחרי שהאדם מבין את מה שהוא באמת מחפש, עכשיו עליו להבין שהשלמות נמצאת בכל דבר. ז"א השלמות היא לא חיצונית, אלא פנימית. ושלמות הרוחניות, נמצאת בכל מקום. והמשמעות של זה היא, שהאדם יכול להגיע להארה רוחנית שלמה, גם אם הוא לא יתנתק מהגשמיות.
וכיצד? כי ההארה הרוחנית, היא משהו פנימי שהאדם עובר. וההארה, היא תובנה שאותה האדם מבין. וההארה הרוחנית, היא לא קשורה לצורת ההנאה של האדם, אלא היא כן קשורה לצורה שבה האדם חווה את הטוב והרע שיש בעולם. והדבר הזה, הוא פנימי לגמרי. והוא מתרחש בתוך האדם.
והדרך להגיע להארה רוחנית, גם אם הולכים אחרי דברים גשמיים, היא על ידי זה שהאדם מקשר את עצמו לרוחניות שיש בכל דבר. וניתן דוגמא: כי בכל דבר שיש בעולם יש בו שכל כלשהו, שגורם לדבר להיות כפי מה שהוא. והארה רוחנית, היא כאשר האדם מבין את השכל ואת הסיבה, שבגללה הדבר הוא כפי מה שהוא.
והאדם יכול ליהנות בצורה גשמית, ולהתבונן על השכל של ההנאה. כי לכל הנאה גשמית, יש שורש רוחני. וכל הנאה רוחנית, באה לידי ביטוי בצורה גשמית. כי הרוחניות עצמה היא אין סופית, ואין דרך להשיג אותה באופן ישיר, אלא רק באמצעות...
050-3331-331