כפי שכבר ביארתי, בכל דבר ודבר שיש בעולם יש בו שכל כלשהו שכל אחד יכול ללמוד ממנו לחייו האישיים. וכאן במאמר נסביר את השכל שיש בסיפור של תעלת בלאומילך. ובטרם נסביר את המשמעות הרוחנית של סיפור תעלת בלאומילך, נספר את סיפור תעלת בלאומילך.

והסיפור: באחד מן הימים, בורח חולה רוח בשם בלאומילך מבית המשוגעים. לאחר בריחתו, אותו משוגע בלאומילך גונב "פטיש אויר" (כלי קידוח) מהעירייה, ומחליט בשביל הכיף של השיגעון שלו, להתחיל לקדוח לפנות בוקר בכיכר העיר.

שוטר עירוני שרואה את האירוע, במקום לנסות לשאול את בלאומילך המשוגע לפשר מעשיו, במקום זה הוא מניח שבלאומילך הוא אחד מעובדי העירייה. ואז הוא בעצם מתחיל לעזור לו לחסום את הרחוב, כדי שלא יפריעו למשוגע לעבודות הקידוח והרס העיר.

כאשר אותו בלאומילך מתחיל להרוס את כיכר העיר בסיועו של אותו השוטר, מתחילים פקידי העירייה השונים לנסות להבין מי נתן את ההוראה להתחיל את החפירות בכיכר העיר. כאשר במקום לנסות לשאול באופן ישיר את בלאומילך המשוגע מדוע הוא חופר בכיכר העיר, במקום זה הם מנסים להמציא תיאוריות שונות ומשונות, כדי להסביר את החפירות במרכז העיר.

ולא זו אף זו, אלא שאותם פקידי העירייה, במקום לעצור את בלאומילך שהורס את העיר, במקום זה הם לוקחים אחריות על מעשיו של בלאומילך בלי להבין אותם כמובן, והם שולחים לשם צוות נוסף של עובדים, כדי שהם יעזרו לאותו בלאומילך להרוס ולחפור את כיכר העיר.

וכמובן שהחפירות האלו לא מוצאות חן בעיני כולם. ויש כאלו שהחפירות והקידוחים האלו מציקים להם, אבל החפירות ממשיכות. ואף אחד לא מוכן להעלות על דעתו, שאולי זה בכלל איזה משוגע שהתחיל את כל החפירות. ואחת מהסיבות לכך שאותם הפקידים לא שואלים את בלאומילך המשוגע לפשר מעשיו, היא כדי שלא יתברר שהם בעצם שגו בכך שהם אפשרו לו להמשיך לקדוח בלי שום סיבה.

ותוך כדי הסיפור מגלה אחד מהפקידים את האמת, שכל החפירות במרכז העיר, הן בכלל תוצאה של משוגע חולה נפש. אבל אף אחד לא מוכן להקשיב לו, כי זה יפגע באגו ובכבוד של אותם מנהלים, שלא הבינו זאת בעצמם.

ובינתיים אותו בלאומילך ממשיך לחפור ברחובות העיר עם צוות החופרים. והם ביחד הורסים את העיר, עד שהחפירות שלהם מגיעות אל הים ומזרימות מים מהים אל תוך רחובות העיר וגורמות לנזק רב.

ואז אותם פקידים נבונים, הופכים את רחובות העיר ההרוסים עם מי הים, לתעלת מים. והם חוגגים את ההצלחה הגדולה של הפרויקט החשוב, שהוא כאילו תוכן מראש כדי ליצור תעלת מים בלב העיר.

והסיפור מסתיים בכך, שאותו משוגע בלאומילך מסיבות שונות מתחיל להרוס עוד מקום נוסף בעיר. ואותו הפקיד החכם האמיתי שהתריע על כך שכל החפירות האלו, הן בכלל תוצאה של מעשיו של משוגע, אותו דווקא מחליטים לאשפז בבית משוגעים, על הרעיון המשוגע שהוא העיז להעלות.

והמשמעות הרוחנית של הסיפור הזה היא, שבתוך כל אדם ואדם יש משוגע אחד, שהוא זה שמניע את האדם לעשות שטויות. ושטויות לצורך העניין, פירושו שהאדם מתאמץ להשיג את מה שהוא לא צריך להשיג. כי לפעמים פתאום צצה באדם רוח שטות שאומרת לו שהוא צריך להשיג איזו שטות כדי להיות מאושר.

והשטות הזאת היא בדיוק כמו אותו המשוגע שברח מבית המשוגעים, ושהתחיל את עבודות הקידוח על דעת עצמו. וכך גם האדם פתאום הוא מתחיל עבודות שונות כדי להשיג איזו שטות, בלי להתבונן מדוע בכלל הוא עושה זאת.

ובתוך כל אדם, יש גם את השוטר העירוני שמתבונן באירוע. ובמקום לעצור ולשאול בצורה פשוטה את המשוגע למעשיו, במקום זה הוא עוזר למשוגע במעשיו. כאשר מדובר כאן על תחושת הבטן שיש לאדם לפעמים, שאומרת לו שהוא מתאמץ ועובד קשה מידי כדי להשיג שטויות שאותן הוא לא צריך. אבל האדם לא מעיז להתבונן במחשבה הזאת, אלא הוא מניח, שאם הוא עובד קשה כדי להשיג איזה דבר, אז כנראה שהעבודה הזאת נצרכת.

ואותו השוטר עוזר לאותו המשוגע ומונע מאנשים אחרים לנסוע באותה הכיכר. דהיינו, האדם במקום לעצור את המרדף שלו אחרי השטויות, במקום זה הוא מונע מעצמו כל מיני דברים אחרים שאותם הוא צריך. והכל כדי לעזור בעבודות הקידוח, שהן בעצם ייצוג לפעולות שאותן האדם עושה, למרות שהן מיותרות, בדיוק כפי שהקידוח היה מיותר.

ואותם שכנים שגרים באותם המקום, הם היו הנפגעים העיקריים מעבודות הקידוח המיותרות. והשכנים האלו הם הכוחות השונים שיש בתוך האדם, שהם נפגעים לרעה מכך שהאדם משקיע את המשאבים שלו, בלרדוף אחרי דבר שהוא לא צריך אותו.

ויש גם את פקידי העירייה השונים, שהם מייצגים את המחשבות של האדם. כי האדם חושב ומתבונן לפעמים על מה שהוא עושה, והוא במקום לשאול את עצמו האם בכלל הוא בדרך הנכונה, והאם בכלל הוא לא מתאמץ בטעות וללא צורך, במקום זה האדם בוחר להניח שהוא בוודאי פועל נכון. והוא כמו עובדי העירייה, מנסה להמציא כל מיני הסברים וסיבות מדוע הוא עושה אתה מה שהוא כלל לא צריך לעשות. שזה בדיוק כמו אותם עובדי העירייה, שחיפשו את התוכניות שלא קיימות, עבור עבודות הקידוח.

ובנוסף על כל זה, כמו שפקידי העירייה הביאו עובדים נוספים שיעזרו למשוגע בעבודות הקידוח שלו, כך גם האדם מתחיל להמציא שיטות מתוחכמות, ומתחיל להקדיש משאבים נוספים, ומנסה ליצור דרכים להשיג את המטרה שהוא בכלל לא צריך להשיג אותה. כי האדם מתאמץ למצוא שיטות להשיג את מה שהוא כלל לא צריך להשיג.

ותוך כדי עבודות החפירה, מגלים שבעצם אין תוכניות מסודרות של עבודה. וזה בדיוק כמו האדם שהוא לפעמים קולט שהוא לא באמת מבין את תכלית חייו, והוא קולט שהוא כאילו חי בלי שום תוכנית מסודרת.

וההיגיון אומר שכאשר האדם קולט שהוא לא יודע להיכן הוא מתקדם, הרי שכדאי לאדם לעצור ולהתבונן על מטרת כל מעשיו. אבל אותם הפקידים למרות הכל, לא רצו להעיז לחשוב שהם טעו בכך שהם לא עצרו את המשוגע, והם לא רצו להעיז לחשוב שמישהו הצליח לעבוד עליהם, ואז הם אדרבה עוד המשיכו עוד יותר בחפירות המיותרות.

עד שבסופו של דבר החפירות הגיעו עד לים, והרסו את רוחות העיר. דהיינו, שהמרוץ של האדם אחרי השטויות, ממש הורס את חיי האדם. אבל אותם הפקידים במקום להבין שקרתה כאן טעות גדולה, במקום זה הם מייפים את ההרס של העיר, והופכים את רחובות העיר לתעלת מים.

דהיינו, כי מגיע שלב שבו האדם קולט שהוא בזבז את הזמן שלו לריק. כי האדם עובד ועובד, ולבסוף כשהוא משיג את מה שהוא רצה להשיג, עכשיו בתוך תוכו מבין האדם שהמירוץ הזה היה מיותר. משום שהאדם מבין שגם עכשיו אחרי שיש לו את הדירה החדשה ואת ההישג החדש, עדיין הוא לא באמת מאושר.

אבל האדם לא מוכן להודות על הטעות ועל המרוץ המיותר שלו, ואז האדם מייפה את הכישלון, ובמקום לקרוא לבזבוז הזמן בשמו, במקום זה האדם מגדיר את בזבוז הזמן כהצלחה גדולה. דהיינו, האדם חוגג את זה שהוא עבד על עצמו ורדף אחרי מטרה שהוא לא היה בכלל צריך אותה, ושהיא לא באמת משרתת את האושר שלו.

ולצד כל אלו, יש את הפקיד החכם, שהוא קולט ומבין שכל הפעולות כאן של החפירות, הן כולן נעשות ללא תכלית וללא מטרה ברורה. אבל מאחר שהוא מביא רעיון פשוט מידי ומהפכני מידי, בגלל כך לא מקבלים את דבריו.

ובנוסף על כל זה, אותם הפקידים מרגישים מאוימים, שהנה מישהו מגלה את האמת שהמלך עירום, ושכל המרוץ הוא היה מיותר מלכתחילה והוא גם מיותר כרגע. ולכן לוקחים את הפקיד החכם, ומאשפזים אותו בבית משוגעים, כאילו הוא משוגע.

ובמאמר מוסגר: אם הפקיד הזה היה חכם אמיתי, הוא היה צריך למצוא את הדרך להסביר בצורה חכמה לאותם הפקידים את האמת, בלי לפגוע באגו העצמי שלהם. אבל הוא היה חכם וידע את האמת, אך הוא לא היה מספיק חכם כדי להיות מסוגל לעזור גם לאחרים להבין את מה שהוא מבין. ולכן לא הקשיבו לו.

ובסופו של הסיפור, אותו המשוגע בלאומילך מחליט שלא הספיק לו הקידוח בכיכר העיר, והוא מתחיל ליצור בעצם סיפור כזה חדש, במקום חדש. כאשר הנמשל הוא, שהאדם אחרי שהוא רודף אחרי השטויות שלו, ומשיג אותן, ומבין שהוא התאמץ סתם. אח"כ הוא מתחיל את כל הסיפור מחדש.

ומוסר ההשכל של הסיפור הוא, שעל האדם לנסות להבין תמיד, מהי מטרת מעשיו. בדיוק כמו שהיו צריכים מלכתחילה לשאול את בלאומילך המשוגע, מי בדיוק נתן את ההוראה לחפור בכיכר העיר. והאדם לא צריך להתבייש לשאול גם שאלות שנראות פשוטות מידי וטריוויאליות.

כי השוטר והפקידים פחדו לשאול שאלה פשוטה מידי, שתגרום להם להראות כאילו הם לא בסדר. ולכן כולם הניחו שבוודאי שיש כאן איזו תוכנית מסודרת...