אם נתבונן נראה, כי אנשים עיוורים ואנשים שיש להם ליקויי ראייה שונים, הם נעזרים לפעמים בכלב נחייה שיזהה את הדרך עבורם. ואם נתבונן על העניין הזה נראה כאן משהו מעניין, והוא שהאדם החכם הולך ומובל אחרי הכלב שהוא כביכול נחשב לפחות חכם מהאדם. וכל זה משום שביכולת הספציפית של הראייה, אותו הכלב נחייה רואה טוב יותר מאשר האדם החכם העיוור שהולך אחריו.

ואם נתבונן על השכל שיש בדבר הזה, נראה כי אנחנו בעצם רואים כאן סוג של היפוך היוצרות. כי מצד ההיגיון, הרי שהיה ראוי שהאדם יוביל את הכלב. וזה משום שהאדם הוא יותר חכם מהכלב. וכאשר אדם בריא שרואה כרגיל, לוקח את כלבו לטיול, אכן בעל הבית של הכלב, הוא זה שמשגיח על הכלב, שהכלב לא ירוץ לכביש וכיו"ב. וזה אכן כפי שההיגיון אומר, שהכוח החזק יותר שהוא האדם, הוא יוביל אחריו את הכוח הקטן יותר שהוא הכלב.

אך כאשר האדם עיוור והוא לא יכול לראות, הרי שמצד האמת הוא עדיין ממשיך להיות יותר חכם מאשר הכלב. ולמרות שהכלב נחייה רואה את הדרך והאדם העיוור לא רואה את הדרך, הרי שלמרות זאת עדיין האדם עצמו בעל הכלב, בוודאי שהוא עדיין חכם יותר מאשר הכלב. ולמרות שהאדם לא רואה את הדרך, הרי שעדיין יכולת קבלת ההחלטות שלו גדולה יותר וכולי, מאשר של הכלב. ואף על פי כן, הכלב מוביל את האדם. וכל זה משום, שבדבר הספציפי של הראייה, באותו המצב, יש לכלב את היתרון על האדם.

ואם נתבונן עוד בעניין, נראה שלא רק עיוורים נעזרים בכלבי נחייה, אלא גם בני אדם רואים ובריאים, גם הם נעזרים בשימושים שונים ביכולות השונות של בעלי החיים השונים. כי למרות שהכלב בסך הכל הכללי יש לו פחות יכולות מאשר לאדם, הרי שעדיין יש לכלב יכולות כלשהן, שאין אותן לאדם. והאדם משתמש לדוגמא בכלבים, לצורך איתור חומרי נפץ, לצורך איתור סמים וכיו"ב.

כי למרות שהכלב הוא פחות חכם מהאדם, הרי שיש לו יכולות שונות שאין אותם לאדם. והכלב הוא מומחה בתחומו. ובתחומו הוא מומחה יותר מהאדם. וכיו"ב ניתן למצוא דוגמאות רבות לכך שהאדם נעזר במשימות שונות ביכולות של בעלי החיים השונים. כי באותה המשימה, אותו לאותו בעל החיים יש את היכולות שאין אותן לאדם.

והמשמעות הרוחנית של העניין היא, שלפעמים הכוח הגדול צריך להיעזר בכוח הקטן כדי להשלים את עצמו. והמשמעות של זה היא, שבכל דבר שיש בעולם, יש בו איזה יתרון כלשהו ואיזה משהו שמייחד דווקא אותו ושהוא לא נמצא בשאר הדברים. ומי שהוא חכם אמיתי, הוא לומד מכל האדם, דהיינו, הוא לומד מנקודת החוכמה המיוחדת שיש לכל אחד ואחד.

כי הטבע האנושי הוא, שכאשר האדם זקוק לעזרה כלשהי, הוא הולך למי שהוא חזק ממנו, כדי שהוא יעזור לו. וטבע האדם הוא, שלפעמים האדם מזלזל במי שכוחו חלש משלו. אבל הדוגמא של כלבי הנחייה הנ"ל, היא מלמדת את האדם, לא לזלזל בשום כוח אחר שיש מולו. כי לפעמים הפתרון של הבעיה של האדם, הוא נמצא דווקא במקום לא שגרתי, ודווקא אצל זה שנראה פחות חכם ממנו.

והמשמעות של זה עבור האדם היא, שכאשר האדם נתקל בדעה כלשהי שונה משלו, על האדם לנסות תמיד להתייחס באותה הרצינות לכל הדעות השונות, ולבחון אותן לגופן ולא לפי מי שאמר אותן. כי כבר אמר החכם "קבל את האמת ממי שאמרה". דהיינו, שאם אדם שנחשב בעיניך לפחות חכם ממך אומר לך משהו, עליך לבחון את דבריו, ובמידה והם אמת, עליך לקבל אותם.

ואל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו. ואם אדם שנחשב לחכם אומר לך איזה דבר, עליך לבחון את דבריו. ואם דבריו אינם אמת, עליך להתרחק מדעתו. וזה למרות שהוא נחשב לחכם ממך. כי גם מי שהוא חכם, גם הוא יכול לטעות. וגם האדם החכם, גם הוא יכול להיות עיוור, והכלב הקטן יראה את הדרך טוב יותר ממנו. וזה שהאדם הוא חכם יותר מהכלב, זה עדיין לא אומר שיש לו את כל היכולות שיש לכוח שקטן ממנו. כי לכלב יש את היתרונות שלו על האדם.

ולכן גם אם אדם שנחשב לחכם אומר משהו, על האדם להבין שלפעמים דווקא הדעה ההפוכה של האדם שנחשב לפחות חכם, דווקא היא נכונה יותר. כי לפעמים האדם החכם משתמש בשכל שלו בצורה לא נכונה. ולפעמים השכל של האדם מוביל אותו למסקנות לא נכונות. והטיפש שלא השתמש בשכל שלו, הוא לא הגיע לטעות של אותו החכם שהשתמש בשכל שלו.

וכאשר האדם שומע את דעתו של זה שנחשב לחכם, ושומע את דעתו של זה שנחשב לפחות חכם, על האדם לא להניח שום הנחות לגבי נכונות דעתו של החכם או של זה שנחשב לטיפש, אלא על האדם להתבונן היטב ולנסות להבין מהי האמת. כי יתכן שדווקא החכם טועה, בגלל שהשכל שלו מטעה אותו. ודווקא האדם הפחות חכם, הוא דווקא יותר קרוב לפשיטות ולאמת של המציאות, מאחר שהשכל שאין לו, לא הטעה אותו.

ואם נעמיק עוד בעניין נראה, כי הקושי של האדם להיות מאושר, הוא בעיקר בגלל שלהיות מאושר זה פשוט מידי. כי כדי להיות מאושר לא צריך יותר מידי לעשות, אלא דווקא...