אם נתבונן על עולמם של הפליליסטים נראה משהו מעניין, והוא כי ישנם מצבים שונים שבהם עבריין מורשע מקבל עליו את הדין באהבה, למרות שגזר הדין יכול להיות גם מאסר עולם. אך ישנם מצבים שבהם עבריין מורשע, לא מוכן לקבל עליו את גזר הדין באהבה, למרות שזה יכול להיות אפילו רק עונש קל.

והדבר שבו תלוי האם העבריין יקבל עליו את גזר הדין בצורה מכובדת או לא, זה האם העבריין חושב ששפטו אותו בצורה הוגנת וע"פ האמת. כי כאשר האדם הולך להיות עבריין, וכאשר האדם מתעסק בענייני פשיעה, הוא מודע מראש לכך שיכול להיות שהוא יאלץ לשאת בתוצאות. וכאשר הפושע מבצע דבר פשע כלשהו, אז הוא מבין שיכול להיות שיום אחד הוא יצטרך לקבל את עונשו.

ולכן, כאשר אותו הפושע נתפס ומורשע בדין, הרי שלמרות שאותו הפושע היה שמח לא להיתפס כלל, עדיין אם הפושע חושב ומבין שהוא קיבל את עונשו על פי הדין והאמת, הרי שהוא מוכן להשלים עם גזר הדין, גם אם הוא קשה. וזה משום שגדר הדין הוא על פי האמת, והעבריין מוכן לשאת בתוצאות.

אבל, גם הפושע שמוכן לשלם את עונשו, הרי שהוא מוכן לשלם את עונשו, רק אם הוא על פי האמת. וגם עבריין שמוכן לשלם עונש כבד, ושהוא לוקח בחשבון מראש שיכול להיות שהוא ישלם עונש כבד על מעשיו, עדיין גם הוא רוצה שיהיה משפט צדק, ושלא יפלילו אותו על משהו שהוא לא עשה, ושלא יענישו אותו שלא על פי הצדק.

ואם נתבונן על העניין נבין, כי משמעות הדבר היא, שהאדם מוכן לקבל על עצמו עונש כבד וגזר דין כבד, כל זמן שהוא חושב ומבין שגזר הדין הוא על פי האמת. כי האדם מוכן להשלים עם האמת. וכאשר הפושע מבצע את הפשע שלו, הוא מבין שעל פי האמת זה פשע, ושעל פי האמת הוא יצטרך לשלם על הפשע שלו. ואם הוא משלם על הפשע שלו על פי האמת, הוא מוכן להשלים עם זה מבחינה רגשית.

אבל העבריין שמוכן לשלם עונש כבד אם העונש יגיע לו, גם הוא לא מוכן לקבל עונש סתם כך שלא על פי האמת. כי עם האמת, האדם מוכן להשלים.

ואם נתבונן על העניין היטב, נראה כי הסבל של האדם בחייו, נגרם לו משום שהוא לא יודע את האמת. כי העונש של האדם, זה הספקות שבהם הוא נמצא. לדוגמא: נניח שהאדם חולה באיזו מחלה. ונניח שהאדם היה יודע בוודאות שבעוד שבוע, הוא בטוח בריא ב 100%. הדבר הזה היה מרגיע את האדם.

ואם האדם היה יודע בוודאות של 100%, שלא משנה מה שהוא יעשה, בכל מקרה בעוד שבוע הוא צריך למות מהמחלה שלו. גם אז, למרות שהיה קשה לאדם לקבל את המצב הזה, הרי שהאדם היה משלים איתו. כי כאשר אין ברירה, אז אין ברירה. והאדם סובל ומקטר, רק כאשר הוא חושב שבצורה כלשהי הוא יכול לשנות את העתיד שלו.

אבל אם היה ברור לאדם בוודאות את האמת, או שהוא יצליח להשיג את רצונו בעתיד, או שהוא בוודאות מוחלטת לא ישיג את רצונו בעתיד, בכל אחד מהמקרים האלו, האדם היה מפסיק להיות מוטרד לגבי העתיד.

ואותו האדם שיודע שהוא ימות בוודאות בעוד שבוע, יתכן מאוד שבעקבות כך הוא יתחיל להיות מוטרד מדברים אחרים. כגון מה יקרה עם משפחתו אחרי מותו. אבל מהמוות שלו הוא יפסיק להיות מוטרד. כי האדם לעולם לא מוטרד מהאמת, אלא רק מהספק.

וכמו שהעבריין מוכן להשלים מבחינה רגשית עם העונש שלו, אם הוא מבין שהוא על פי האמת, כך גם האדם משלים עם המצב שלו, בהנחה שהוא מבין בוודאות שהוא לא יכול לשנות את מצבו, בלי קשר למה יהיה מצבו. כי כאשר האדם מבין את האמת ומחובר אליה, הדבר הזה מרגיע אותו.

ויש כאן עוד עניין נוסף, והוא שהעבריין מוכן להשלים עם העונש שלו, בהנחה שהוא חושב שהעונש צודק. והמשמעות של זה היא, שכאשר רע לאדם, אילו היה האדם מבין את הסיבה האמיתית שבגללה הוא סובל, על ידי זה הוא היה משלים עם זה שהוא סובל.

כי האדם סובל, אבל אין לו מושג למה הוא סובל. ואפשר לתרץ לאדם כל מיני תירוצים למה הוא סובל, אבל כל זמן שהאדם לא מבין מדוע מוכרח הדבר שברגע הזה הוא יסבול, ומדוע מוכרח הדבר שברגע הזה מצבו יהיה כפי מה שהוא, על ידי זה משלים האדם עם מצבו.

כי האדם סובל, משום שהוא לא רוצה את מה שקורה לו. והאדם לא רוצה את מה שקורה לו, משום שהוא לא מבין את הסיבה שבגללה קורה לו מה שקורה לו. וכאשר העבריין מקבל את עונשו, הוא מבין שזה חלק ממשחק החיים. כי הוא לקח את הסיכון שלו, ועכשיו הוא משלם עליו...