שלומי, שאלת אותי איפשהו אם היה מצער אותי לאבד את הידע שלי, כולל הפסיכולוגי. אתה יכול לחזור על השאלה באופן מדויק יותר ממני? (-:

האם יש אפשרות שדווקא שלמדת ורכשת ידיעות כאלה ואחרות בעצם מרחיקות אותך מהידע "הטהור"?

תשובה מהירה: כן. לא הייתי בוחרת בזה. זה נקרא אמנזיה=שכחה, ואנשים במצב הזה סובלים, עפ"י דיווחיהם, ובתהליך השיקום שלהם מקנים להם ידע וכלים שוב. המסלול שאתה מדבר איתי עליו הוא לחזור לנקודת - ההתחלה של החיים העכשוויים שלי, ואם לחזור לנקודת ההתחלה - מעדיפה בגוף חדש כתינוק/ת ולא כאדם מבוגר. אין לי אטצ'מנט דווקא לידע הספציפי שלי, אבל אני שמחה שיש לי ידע מסוים כאדם מבוגר, כולל התחלת ההבנה שהידע הזה זה שטויות במיץ עגבניות, שגם זה ידע. הנפש שלי עוברת תהליך אבולוציוני, ולא הייתי מוותרת על שום דבר מהחרא שאני עוברת, זה הכל חלק מתהליך טוב. גם לא הייתי מוותרת על הידיים שלי. עם זאת - אם יקרה משהו כזה, זה כנראה חלק ממה שאני צריכה לעבור.

אין כל אפשרות כזו. כל מה שאני לומדת ועושה והכל מקרב אותי לידע הטהור, גם אם כשלעצמו הוא מרחיק אותי מהידע הטהור. זה הכל כחלק מתהליך האבולוציה של הנשמה שלי, בתוך גוף, חלל וזמן, שבסופו של דבר (מבחינה יחסית) תחזור ותתאחד עם המקור.

היתרון בכוס ריקה לגמרי, שלא צריך לרוקן אותה כדי למלאות.

החסרון, שיש יותר מה למלאות.

היתרון בכוס חצי מלאה, שיש פחות מה למלאות.

החסרון, זה מתערבב עם מה שקדם בכוס.

וכל זה מצד זה שהמילוי הוא מוגדר.

ומהצד שהוא לא מוגדר, כל האפשרויות גם רק נכונות

"אין כל אפשרות כזו", מה יהיה (-: ?

שלומי, הכל נכון - רק מה, אין "ניסים" ואין קיצורי - דרך. ולפי הבנתי, ההשתדרגות האמיתית אינה תוצר של "לזרוק ידע לפח". כל עוד אני מאמינה שזה "ידע", למה שאזרוק אותו לפח? הרי אני עושה רק לטובתי. אם אני רואה שזה "לא ידע", אז ממילא אשתחרר מהחזקה בו, וגם במקרה זה איני זורקת דבר לפח.

בהחלט (-: יש אפשרות שכל מאמציי ללמידה וכל ה"ידע" שרכשתי הרחיקו אותי (כביכול!!!) מהידע ה'טהור'. סיפרתי לך, בגלל זה אני לא סיימתי את עבודת הדוקטורט - למרות שהייתה ממש הסוף. אני הבנתי שאני לא פועלת להגשמה עצמית, אלא מתוך צרכים שאני לא מזדהה איתם היום, והבנתי שההשקעה המרובה החוצה מפריעה לי לדבוק בעצמי, ושמה שהכי מעניין אותי זה זה.

יש הבדל בין ידע לאינפורמציה. אנשים רבים צוברים אינפורמציה - רצים לסדנאות, קורסים - אך לא נשארים השפעות. אפילו בתחומי העניין שלהם. רק כאשר אדם מגיע לחוויה של "הארה ראשונית" עם האינפורמציה, זה הופך לידע אמיתי, לאיחוד תודעה עם המהות - רק אז זה הופך לידע. וכאשר גם המהות נמסה לתוך המהות הכללית - זה "הארה מלאה".

אני מדבר על המרחק

הכוונה, שיש ידע ממחקר שלך, ויש ידע ממחקר של אחרים.

וכל עוד לא את חקרת באופן אישי את הדבר, זה בעל משקל סגולי נמוך של אמת. מחקרים אומרים, אז מה? מה את אומרת מנסיונך האישי. ואם זה שלך, בואי נדבר על זה.

הובנתי?

דברתי עם חבר על הסטוריה של אומנויות לחימה, שאלתי אותו, כמה זה תורם לו להשתפרות היומיומית ומיומנות. הוא אמר לי שכמעט לא, אז מה הטעם?

במקום שילך ללכת מכות וישתפר בתכלית הקרב, הוא ממשיך להתפלסף על מה היה לפני מאות שנים, מה נסגר?

ובקיצור "אילו ידעיתיו הייתיו"

זה כישרון - כ - י - ש - ר - ו - ו לדעת איזה ידע ישים ואיזה לא. לא חשוב האמת / שקר - חשוב הישים / לא ישים.

הישימות תלויה גם באדם שמקבל את הידע. אותו ידע יביא ישימות שונה לאנשים שונים. לאחדים הידע יהיה פריצת "הגשר צר מאד" ולאחרים הוא רק יחלוף ליד האוזניים.

שלומי, לא כל דבר אתה צריך לחקור בעצמך. אפילו אליעד אומר שהוא קרא ספרים רבים והוא חוסך לנו את העבודה ומביא את העיקר... זה כל הרעיון בשיתוף פעולה בהעברת מידע... אנחנו בתהליך הלמידה / חקירה יוצרים חיבורים חדשים מהמידע שזמין לנו. אין חדש תחת השמש הכל נמצא לפנייך, מצידך תביא את הסקרנות את הרצון להבין ואם תרצה תוכל גם להביא מידע חדש. האמת היא שמעניין אותי למה זה מפריע לך?

אם באמת היה מעניין אותך, לא היית מחכה לתשובה שלי. היית לפחות מתקשרת.

כשנעזרים בדבר כמשל זה אחד, כשמדברים עליו כעובדה זה משהו אחר.

תרצו תקחו, לא תרצו גם בסדר.

ואם תרצי באמת לדעת למה זה מפריע לי, תנסי להבין באמת למה זה מפריע לך, התשובה אצלך כבר.

שלומי, גם כשמדברים על דברים כעובדות, תרצה תיקח, לא אז לא.

ודרך אגב לי זה לא מפריע שזה מפריע לך, סתם סקרנות (-:

שלומי - אם מדובר במשהו "ישים" ולא תיאורטי (בהמשך לאורי), אז הדבר חייב לעבור הטמעה *שלי8, ארגון שלי, תקשורת שלי - שנובעת מההטמעה והארגון - ורק אז מדובר בידע. לפני - כן, זה מידע.

אבל את המידע הזה, לפני שהפך לידע, אני יכולה לקבל מעצמי או מאחרים.

המידע מאחרים יכול לתת לי השראה לחקירה העצמית שלי.

ואני יכולה לתקשר לגביו, גם לפני שהטמעתי ואירגנתי אותו בתוכי, כחלק מתהליך ההטמעה והארגון.

לזכור להביא את הדברים בשם אמרם!! ובנפרד פרשנויות שלי, ולא לדבר כאילו אני מומחית. כמו שענבל מביאה לפעמים קצרצרים של אליעד עם איזו הקדמה שלה. זה חלק מהתהליך שבו הדברים - החיצוני והפנימי - מתחילים להתערבב.

אם הייתי מוגבלת לדבר רק על דברים שחקרתי ואני יודעת ב - 100%, אז הייתי שותקת. כמו הסיפור על האדם הנאור שראה פשע מתבצע לנגד עיניו, ולקחו אותו להעיד בתחנת המשטרה, שאלו מה ראית? והוא ענה: זה שראה, לא מדבר. זה שמדבר, לא ראה. או משהו כזה (-:

וגם לקחת בחשבון -

* לא כל דבר אני יכולה לחקור. אני מוגבלת. יש מחקרים שהם יותר תקפים ככל שהם מתבססים על אוכלוסיות רחבות יותר ומומחים שמפרשים את התוצאות ולא אני. (חיוני למטרנה ויטמין B).

*החבר שלך שמתעניין בתיאוריה. יכול להיות שזה מעורר בו השראה. מה רע בזה? כמו שאני מקשיבה למוסיקה שעושה לי נעים באוזניים, אולי הוא נדלק מההיסטוריה.

זה יותר בעייתי (לכאורה), אם הוא חושב שזה משפר לו את אומנות הלחימה עצמה וזה לא. אבל אולי הוא בורח לזה, כי הוא לא יודע איך להיות יותר טוב באמנות עצמה, ואולי הוא לא מאמין בעצמו, ובמקרה הזה, זה עצוב, מצד אחד, כי הוא מתעסק במשהו שמסיח אותו מהדבר האמיתי, ומשמח, מצד שני, כיוון שכככל שיתעסק בדבר הלא - אמיתי, הוא יראה שאינו מקבל מזה תוצאות, ובאופן טבעי (מתישהו - בגלגול הזה או הבא) ירפה מהדבר הריק. ויש לזכור שאומנות הלחימה עצמה היא אמיתית וההיסטוריה היא ריקה - באופן יחסי, כי מפרספקטיבה רחבה יותר גם האימונים ונשכלולים של אמנות - הלחימה, למעשה, זה התעסקות במה שלא עצמך, שלא אמיתי.

גלית, האם באמת יש הבדל בין הפנימי לחיצוני? הרי את קולטת אינפורמציה בכלים שלך, ומה שלא חלק מעולמך הפנימי, את לא תשימי לב אליו.. כל המידע שנקלט אצלך נקלט בגלל "המקום" בו את נמצאת.

מהבחינה שאת הצגת, אז אין הבדל. כי כל מה שאני רואה - בתוכי או "מחוצה לי", הוא שלי / אותי. אם מבחינתי זה לא קיים, אז זה לא קיים.

ומבחינה אחרת, יש הבדל - אנו מבחינים בינינו לבין אנשים אחרים. ואפשר לראות שיש הבדל ביןמקור חיצוני לדברים או פנימי:

נגיד והמורה שלי הציג לי פורמה (סדרת - תנועות) באמנות - הלחימה ואני עכשיו מבצעת אותה. נכון - הייתי פתוחה לקלוט את זה - אך המקור הוא חיצוני, ויש לזה משמעות - כי מה שאני עושה כרגע (מחקה תנועות בלי כמעט הבנה) מאד שונה ממה שהוא הציג לי. עבורו התנועות הן שימושיות לקרב. הוא מכיר את הכוונה מאחורי כל תנועה, מרגיש את הפוטנציאל הלחימתי שלה. הוא בדק את זה מהרבה כיוונים. מבחינתי זה רק סט של תנועות, שאני מחקה באופן חלקי מאד.

אז אם אבוא ואלמד אותך עכשיו את הפורמה, העברתי לך משהו אחר מאד ממה שהמורה העביר לי, וכדאי שאבין שאני לא מלמדת אותך קונג - פו, אלא מראה לך מה אני הבנתי, שהמורה ניסה להסביר לי. וזה שונה.

ככל שאני אתאמן יותר, אבין יותר את כוונת המורה, הוא ידייק את תנועותיי, אבדוק בעצמי את הפוטנציאל שלהם וכו', אז הידע יהפוך ליותר פנימי.

מה שאני כותבת עכשיו, מחדד לי את ההבנה לגבי ההבדל בין פנימי לחיצוני: בשביל שזה יהיה "פנימי", אני צריכה באמת לדעת את זה = להיות זה. אחרת - זה חיצוני.

אם היא תתאמץ, היא תמצא הבדל כלשהו בין הפנימי לחיצוני, ואל תגידי שאין שום אפשרות. (וההיפוך - תגידי, ותוכיחי)

שלומי, למה אתה שואל אותי את זה עם דגש על "כולל הפסיכולוגי"? יש משהו שבולט לך בביטוי שלי, שאתה מכנה אותו "ידע פסיכולוגי", ואתה חושב שאני צריכה להפסיק את זה או למתן את זה, לטובתי?

כל ידע חדש את "קונה" בכך שאת "משחקת" את הידע, מה שאת קוראת "להיות זה". בדומה לילדה שמשחקת עם הבובה שלה כאילו היא אמא... זה מאד מפתח, מאפשר הכרת רבדים נוספים שאולי לא היית מבינה אם לא היית משחקת את הדבר. בכל העניין של העברת מידע ממורה לתלמיד, מורה צריך לקחת בחשבון שאין לו שליטה על מה שיקרה, ועל האופן בו ישתמשו תלמידיו במידע שלו, ללמוד לשחרר..

אז קובי אני שואלת אותך, מהו ההבדל בין הפנימי לחיצוני?

תגדירי לי חיצוני, תגדירי לי פנימי, ואתן לך את התשובה. אפשר לתת מלא היבטים לצמד המילים הללו, אבל זה תמיד תלוי הקשר: )

איזה עצלן אתה (-:

בכדי להסביר הבדלים בין דבר לדבר צריך להגדיר אותם.

אני טוענת שאין הבדל סתם החלטה שרירותית - האדם מחליט זה אני וזה לא אני.

פולי, באיזה הקשר אמרת את מה שאמרת על המורה, ללמוד לשחרר, וכו'?

פולי, אז לפי ההגדרה שלך יש הבדל שהוא שרירותי, תלוי ההתייחסות של האדם, זה "אני" וזה "לא אני".

פשוט פגשתי בחיים שלי אנשים שהגיעו לכל מיני תובנות מאד משמעותיות והם משמשים כמורים, אך הם מרגישים שהתובנות הם שלהם בלבד, הם קנאים מאד לאמת "שלהם" וחושבים שהם הבעלים הבלעדיים לאמת הזאת (פרויד דוגמא טובה למורה כזה)... האמת היא סוג של זרימה לאף אחד אין בעלות עליה.

ההקשר היה לגבי מה שסיפרת על המורה לקונג פו, אז נגיד שהעברת את השיעור לחברה שלך מתוך רמת התפיסה שלך את תנועות הקונג פו, מה הבעיה עם זה? מי אמר שאותו המורה הוא בעצמו יודע את מהות הקונג פו? הוא מעביר את האמת שלו שקיבל ממי שלימד אותו וכך הלאה... זרימה

הקנאות של המורה לידע "שלו" היא בגלל שהוא תקוע בשלב האנאלי (:, סתם, פשוט אמרת פרויד... אבל זה גם טוב שיש איזשהו סטנדרט.

זה לא "לא טוב" שאני אלמד את החברה מתוך רמת התפיסה שלי, זה בהחלט יכול להקנות לה משהו, רק:

א. כן יש דרגות של מומחיות ב"משהו", נגיד המורה הזה לא מלמד קונג - פו, "לאשורו", אבל עדיין הוא טוב ממני בהרבה בלחימה, אז יותר סביר שהוא הסטנדרט הגבוה ב"משהו", במקרה זה: לחימה, ולא אני.

ב. כן יש דרגות של מומחיות במשהו ספציפי. אם אני הולכת למישהו שילמד אותי קונג - פו, אני מאד מקווה שזה מה שהוא מלמד. אם אני הולכת למישהו שילמד אותי בישול צרפתי, אני לא מצפה שהוא ילמד אותי בישול יפני.

גלית, אם אומר לך שכל תפיסת הפסיכולוגיה שלמדת, היא שגויה, האם זה יפריע לך?

אם האמת היא בדיוק ההפך מפסיכולוגיה, היית זורקת אותה (פסיכולוגיה)?

כדי להבין את המשוגע צריך להשתגע, את מוכנה להשתגע?

פולי "האמת היא סוג של זרימה לאף אחד אין בעלות עליה." את בטוחה בזה?

שלומי, אם תגיד לי שלמדתי שקר, ביחסי, ז"א, כלים לא יעילים, ברור שזה יפריע לי. אבל אני רואה ובודקת כל הזמן מה יעיל ומה לא ומתעדכנת. רק להגיד - האמת היא הפוך מהפסיכולוגיה זה משפט כל - כך סתום. למה הכוונה ב"פסיכולוגיה"? לימדו אותי דברים יעילים ולא יעילים. זה כר מאד רחב. "כדי להבין את המשוגע, צריך להשתגע", בהחלט יכול להיות משפט שנאמר בתוך תחום הפסיכולוגיה. וכן, אני מוכנה להשתגע, כדי להבין את עצמי.

ולא ענית לי על השאלה, גם. אני לא בטוחה שכשאתה מדבר על ה"פסיכולוגיה" אתה לא פשוט מדבר על דרך החשיבה האופיינית לי, אם יש דבר כזה. אבל למה לערבב פה את "הפסיכולוגיה"? פויה, שולחן, פויה. למה הרבצת לגלית? אתה יודע בכלל מה למדתי, מה ממה שאני מביאה פה זה "פסיכולוגיה"?

אני שואל בעצם, האם את מוכנה להכיל את ההיפך של כל דבר שאת תופסת אותו? שזה סוג של מהפכה, סוג של שגעון מצד מסויים

אני מעוניינת לנסות. כן. רק חשוב לי שבאמת להכיל היפך, ולא סתם להגיד "ולהיפך"!!! כמו מסוממת שמתלהבת מרעיון בלי להפנימו (-: וכשאתה אומר ההיפך מה"פסיכולוגיה" אין לי שום מושג על מה אתה מדבר. כדאי להיות ספציפיים.

עכשיו תגיד לי ותהפכי את זה! אז להיפך - אני לא אהפוך את זה (-:

אני מעוניינת לנסות, אבל עד שאני אחשוב את עצמי מסוממת שמתלהבת מרעיון בלי להפנימו.

העד, עולי מסתיר לך

ולהיפך - כן אהפוך את זה. אני לא מעוניינת לנסות. לא. ואם כבר להפוך, אז מעדיפה סתם להגיד "ולהיפך" כמו מסוממת שמתלהבת מרעיון בלי להפנימו (-: ולא באמת להכיל היפוך. וכשאתה אומא ההיפך מפסיכולוגיה יש לי מושג די טוב על מה אתה מדבר. אין צורך להיות ספציפיים. (-:

סיבת הסיבות.. (חח.). היא כנראה שאין סיבה