הבנה עצמית, להבין את עצמך, מודעות עצמית, איך נוצרת הבנה? מהי הבנה? איך המוח מבין? שאלה רקורסיבית, להבין את עצמך, להבין את החיים, הבנה מלאה
איך נוצרת הבנה ומה משמעותה?
אליעד מסביר שהמושג "הבנה" הוא תהליך שבו אדם חווה דברים מסוימים כשונים מדברים אחרים, ולחוויית השוני הזאת הוא קורא "הבנה". אך אם האדם מנסה להבין כיצד נוצרת אותה חוויית הבנה, הוא מיד ייתקל בקושי מהותי, מכיוון שכל הסבר שיינתן לו ידרוש ממנו להבין שוב דברים חדשים, וכך הלאה. לכן האדם נכנס ל"לופ אינסופי" של שאלות, שכן כל תשובה יוצרת שאלות נוספות.
לדוגמה, כאשר האדם שואל "איך אני מבין שיש פה שולחן?" הוא יקבל הסבר. אך מיד לאחר מכן הוא ישאל: "איך אני מבין את ההסבר שנתת לי?", ושוב יקבל הסבר אחר, ושוב ישאל: "איך אני מבין את ההסבר החדש הזה?", וכך הלאה עד אינסוף. כך, כל הסבר הוא בהכרח חלק ממנגנון ההבנה, ולכן בלתי אפשרי להגיע להבנה מוחלטת ושלמה של הדבר עצמו.
מה קורה אם מתעקשים להבין ב - 100%?
אליעד טוען שככל שהאדם מתעקש להבין דבר מסוים לעומק ולפרטי פרטים, בסופו של דבר הוא מגיע להבנה שאין שום דבר שהוא באמת מבין אותו. מדוע? מפני שכדי להבין משהו עד הסוף חייבים להגיע אל הבסיס של כל ההבנות: ההבדלה בין "יש" לבין "אין". ברגע שהאדם מנסה להבין באופן מוחלט את ההבדל הבסיסי הזה, הוא מתחיל להטיל ספק גם בו. בשנייה שהוא לא בטוח עוד שההבדל בין "יש" ל"אין" הוא ודאי, אז נעלמת כל אפשרות לשאול שאלות, שכן שאלות נשענות תמיד על קיומו של הבדל כלשהו.
למשל, אליעד נותן את הדוגמה של שולחן: אם האדם מתעקש להבין מה זה שולחן עבורו, הוא יבחין שחלק מההבנה שלו לגבי שולחן נשענת על הבדל מסוים - למשל ההבדל בין דומם לחי, או בין רהיט לריצוף. ככל שהוא מתעמק בכך, הוא מגלה שההבדלות הללו אינן מחויבות אלא הן הנחות בסיסיות שהוא מניח. האדם מגלה שהוא לא יכול להיות בטוח באופן מוחלט באף אחת מן ההנחות האלו.
מה קורה ברגע שמטילים ספק בהנחת היסוד הראשונה?
ברגע שהאדם מגיע לשאלה הראשונה והבסיסית ביותר - "איך אני מבין שיש הבדל בין יש לאין?" - והוא מטיל בה ספק, אז כל ההבנות האחרות שלו מתמוטטות. כאשר הוא לא בטוח עוד בהבדלה הבסיסית הזאת, המנגנון שמאפשר לשאול שאלות ולהבין דברים מפסיק לפעול. מכיוון שכל הבנה וכל חוויה שלו מבוססות על אותה הנחת יסוד ראשונית, אז אם הנחה זו אינה ודאית עוד, כל המבנה השכלי קורס ואין יותר אפשרות לשאול שאלות נוספות.
איך מתקדמים בהבנה מעבר ללופ השאלות האינסופי?
אליעד מסביר שהדרך לצאת מהלופ האינסופי של שאלות ותשובות היא להבין את השאלה עצמה ולא רק את התשובה עליה. כאשר האדם מבין לעומק מדוע הוא שואל שאלה מסוימת, הוא מבין את מגבלות התשובות שהוא מקבל. במילים אחרות, עצם ההבנה...
אליעד מסביר שהמושג "הבנה" הוא תהליך שבו אדם חווה דברים מסוימים כשונים מדברים אחרים, ולחוויית השוני הזאת הוא קורא "הבנה". אך אם האדם מנסה להבין כיצד נוצרת אותה חוויית הבנה, הוא מיד ייתקל בקושי מהותי, מכיוון שכל הסבר שיינתן לו ידרוש ממנו להבין שוב דברים חדשים, וכך הלאה. לכן האדם נכנס ל"לופ אינסופי" של שאלות, שכן כל תשובה יוצרת שאלות נוספות.
לדוגמה, כאשר האדם שואל "איך אני מבין שיש פה שולחן?" הוא יקבל הסבר. אך מיד לאחר מכן הוא ישאל: "איך אני מבין את ההסבר שנתת לי?", ושוב יקבל הסבר אחר, ושוב ישאל: "איך אני מבין את ההסבר החדש הזה?", וכך הלאה עד אינסוף. כך, כל הסבר הוא בהכרח חלק ממנגנון ההבנה, ולכן בלתי אפשרי להגיע להבנה מוחלטת ושלמה של הדבר עצמו.
מה קורה אם מתעקשים להבין ב - 100%?
אליעד טוען שככל שהאדם מתעקש להבין דבר מסוים לעומק ולפרטי פרטים, בסופו של דבר הוא מגיע להבנה שאין שום דבר שהוא באמת מבין אותו. מדוע? מפני שכדי להבין משהו עד הסוף חייבים להגיע אל הבסיס של כל ההבנות: ההבדלה בין "יש" לבין "אין". ברגע שהאדם מנסה להבין באופן מוחלט את ההבדל הבסיסי הזה, הוא מתחיל להטיל ספק גם בו. בשנייה שהוא לא בטוח עוד שההבדל בין "יש" ל"אין" הוא ודאי, אז נעלמת כל אפשרות לשאול שאלות, שכן שאלות נשענות תמיד על קיומו של הבדל כלשהו.
למשל, אליעד נותן את הדוגמה של שולחן: אם האדם מתעקש להבין מה זה שולחן עבורו, הוא יבחין שחלק מההבנה שלו לגבי שולחן נשענת על הבדל מסוים - למשל ההבדל בין דומם לחי, או בין רהיט לריצוף. ככל שהוא מתעמק בכך, הוא מגלה שההבדלות הללו אינן מחויבות אלא הן הנחות בסיסיות שהוא מניח. האדם מגלה שהוא לא יכול להיות בטוח באופן מוחלט באף אחת מן ההנחות האלו.
מה קורה ברגע שמטילים ספק בהנחת היסוד הראשונה?
ברגע שהאדם מגיע לשאלה הראשונה והבסיסית ביותר - "איך אני מבין שיש הבדל בין יש לאין?" - והוא מטיל בה ספק, אז כל ההבנות האחרות שלו מתמוטטות. כאשר הוא לא בטוח עוד בהבדלה הבסיסית הזאת, המנגנון שמאפשר לשאול שאלות ולהבין דברים מפסיק לפעול. מכיוון שכל הבנה וכל חוויה שלו מבוססות על אותה הנחת יסוד ראשונית, אז אם הנחה זו אינה ודאית עוד, כל המבנה השכלי קורס ואין יותר אפשרות לשאול שאלות נוספות.
איך מתקדמים בהבנה מעבר ללופ השאלות האינסופי?
אליעד מסביר שהדרך לצאת מהלופ האינסופי של שאלות ותשובות היא להבין את השאלה עצמה ולא רק את התשובה עליה. כאשר האדם מבין לעומק מדוע הוא שואל שאלה מסוימת, הוא מבין את מגבלות התשובות שהוא מקבל. במילים אחרות, עצם ההבנה...
- איך נוצרת הבנה?
- מהי משמעות של משהו?
- איך המוח מבין דברים?
- מהו לופ אינסופי של שאלות?
- מהי הנחת היסוד הבסיסית?
- האם אפשר להבין משהו באופן מוחלט?
- מה ההבדל בין יש לאין?
שאלה: איך מבינים משמעות של משהו?
אליעד: כל מה שאגיד לך, אתה עדיין תבין את זה, אז מה זה נתן?
למשל אתה שואל אותי, איך אני מבין שיש פה קיר? אני אסביר לך, ואז תשאל, איך אני אבין את מה שהסברת לי? תכנס ללופ, לא תוכל לסיים אף פעם.
כול אסבר שאסביר לך הוא בתוך מנגנון ההבנה עצמו, וכאשר אתן לך אסבר למשל, איך אתה מבין שיש פה שולחן? ואז אתה תשאל, איך אני מבין את ההסבר שלך?
אתה צריך להבין מה אתה רוצה להבין.
אם אתה אומר שהבנה לא מספקת אותך, ואתה רוצה להבין, איך אני מבין את הדבר?
זה שאתה מבין שיש פה שולחן לא מספק אותך, אתה רוצה לדעת איך הבנתי שיש פה שולחן? ואפילו שאתן לך הסבר, לא יספק אותך ההסבר שלי, אתה תרצה לדעת איך הבנת את ההסבר שלי.
מה אתה רוצה בסוף?
שאלה: אני רוצה להבין הכל.
אליעד: אתה צריך להבין קודם כל מה היא הבנה. הבנה זה שאתה חווה דברים מסויימים כשונים מדברים אחרים, ואז אתה קורא לחוויה הבנה. אז תשאל, איך אני חווה דברים? אז אנחנו שוב פעם בלופ, כל מה שאסביר לך, אסביר זאת במילה אחרת, ותמיד תהיה לך שאלה על זה.
אני משתמש במושגים שאתה לא מבין, כדי להסביר לך מושגים אחרים שאתה לא מבין.
האם אתה מבין מה הבעיה? אתה שאלת שאלה, וכדי לתת לך תשובה אני צריך להשתמש במושגים שאתה מבין אותם, אם זה שאתה מבין משהו לא מספק אותך, אז אתה גם לא תבין את מושגי היסוד שאיתם אני יענה לשאלה שלך.
כול מה שאני אסביר לך לא יספק אותך כי זה לא במאה אחוז.
שאלה: אז מה אתה מציע?
אליעד: אם היית מבין את מה שאמרתי וחווה את זה, אתה היית בעצם מגיע ללא יודע כלום. כי אז אתה רואה שאתה בעצם לא מבין שום דבר.
שאלה: אני מבין זאת.
אליעד: האם כל הבנה שעוברת לך בראש, אתה רואה שמאחוריה אין שום מחויב?
מה שאמרתי עכשיו זה בעצם התשובה לשאלה. כי אם אתה מבין, שעל כל הבנה שאני אתן לך, תהיה לך עוד שאלה, אז במכה אחת כל מה שאתה מבין נעלם לך, כי אתה רואה שמאחורה אין שום דבר שאתה יכול להיות בטוח בו.
מה ההבנה הבסיסית ביותר שיש? שאני מבין שיש ואין. אז השאלה היא, איך יש ואין? וכל הסבר שאני אתן הוא בתוך היש והאין, ולכן אם הבנת את זה באמת, המשמעות של זה, שזה אומר שמאחורי היש והאין אין כלום.
מאחורי כל ההבנות שלנו, אין משהו שאפשר להיות בטוח בו במאה אחוז. אין שום דבר שאני יכול להבין אותו בפני עצמו, אין משהו שאני באמת מבין אותו.
ואם אין משהו שאני באמת מבין אותו, אז מה אני באמת מבין? כלום, ואז סיימת.
אני אומר שכעיקרון, כל דבר בעולם אם תבין אותו יותר, הוא יוביל אותך לסוף. ולא משנה מה. אם אתה שואל שאלה כל שהיא, כמו איך אני מבין שזה שולחן? ואני נתתי לך הבנה כל שהיא לשאלה שלך, ככול שתבין את ההבנה יותר לעומק, כך השאלה עצמה תעלם. כי להבין את השאלה עצמה, להבין את המגבלות של התשובה, זה עצמו הפיתרון הכללי.
כול מחשבה שיש לך בראש, אם אתה מנסה להבין מה יש מאחוריה, ותנסה להבין אותה במאה אחוז, בסוף אתה לא תדע כלום.
אם תקח שולחן, ותשאל, מה זה אומר עבורי שולחן? ותרצה במאה אחוז להבין מה זה שולחן, בסוף לא תדע כלום...
אליעד: כל מה שאגיד לך, אתה עדיין תבין את זה, אז מה זה נתן?
למשל אתה שואל אותי, איך אני מבין שיש פה קיר? אני אסביר לך, ואז תשאל, איך אני אבין את מה שהסברת לי? תכנס ללופ, לא תוכל לסיים אף פעם.
כול אסבר שאסביר לך הוא בתוך מנגנון ההבנה עצמו, וכאשר אתן לך אסבר למשל, איך אתה מבין שיש פה שולחן? ואז אתה תשאל, איך אני מבין את ההסבר שלך?
אתה צריך להבין מה אתה רוצה להבין.
אם אתה אומר שהבנה לא מספקת אותך, ואתה רוצה להבין, איך אני מבין את הדבר?
זה שאתה מבין שיש פה שולחן לא מספק אותך, אתה רוצה לדעת איך הבנתי שיש פה שולחן? ואפילו שאתן לך הסבר, לא יספק אותך ההסבר שלי, אתה תרצה לדעת איך הבנת את ההסבר שלי.
מה אתה רוצה בסוף?
שאלה: אני רוצה להבין הכל.
אליעד: אתה צריך להבין קודם כל מה היא הבנה. הבנה זה שאתה חווה דברים מסויימים כשונים מדברים אחרים, ואז אתה קורא לחוויה הבנה. אז תשאל, איך אני חווה דברים? אז אנחנו שוב פעם בלופ, כל מה שאסביר לך, אסביר זאת במילה אחרת, ותמיד תהיה לך שאלה על זה.
אני משתמש במושגים שאתה לא מבין, כדי להסביר לך מושגים אחרים שאתה לא מבין.
האם אתה מבין מה הבעיה? אתה שאלת שאלה, וכדי לתת לך תשובה אני צריך להשתמש במושגים שאתה מבין אותם, אם זה שאתה מבין משהו לא מספק אותך, אז אתה גם לא תבין את מושגי היסוד שאיתם אני יענה לשאלה שלך.
כול מה שאני אסביר לך לא יספק אותך כי זה לא במאה אחוז.
שאלה: אז מה אתה מציע?
אליעד: אם היית מבין את מה שאמרתי וחווה את זה, אתה היית בעצם מגיע ללא יודע כלום. כי אז אתה רואה שאתה בעצם לא מבין שום דבר.
שאלה: אני מבין זאת.
אליעד: האם כל הבנה שעוברת לך בראש, אתה רואה שמאחוריה אין שום מחויב?
מה שאמרתי עכשיו זה בעצם התשובה לשאלה. כי אם אתה מבין, שעל כל הבנה שאני אתן לך, תהיה לך עוד שאלה, אז במכה אחת כל מה שאתה מבין נעלם לך, כי אתה רואה שמאחורה אין שום דבר שאתה יכול להיות בטוח בו.
מה ההבנה הבסיסית ביותר שיש? שאני מבין שיש ואין. אז השאלה היא, איך יש ואין? וכל הסבר שאני אתן הוא בתוך היש והאין, ולכן אם הבנת את זה באמת, המשמעות של זה, שזה אומר שמאחורי היש והאין אין כלום.
מאחורי כל ההבנות שלנו, אין משהו שאפשר להיות בטוח בו במאה אחוז. אין שום דבר שאני יכול להבין אותו בפני עצמו, אין משהו שאני באמת מבין אותו.
ואם אין משהו שאני באמת מבין אותו, אז מה אני באמת מבין? כלום, ואז סיימת.
אני אומר שכעיקרון, כל דבר בעולם אם תבין אותו יותר, הוא יוביל אותך לסוף. ולא משנה מה. אם אתה שואל שאלה כל שהיא, כמו איך אני מבין שזה שולחן? ואני נתתי לך הבנה כל שהיא לשאלה שלך, ככול שתבין את ההבנה יותר לעומק, כך השאלה עצמה תעלם. כי להבין את השאלה עצמה, להבין את המגבלות של התשובה, זה עצמו הפיתרון הכללי.
כול מחשבה שיש לך בראש, אם אתה מנסה להבין מה יש מאחוריה, ותנסה להבין אותה במאה אחוז, בסוף אתה לא תדע כלום.
אם תקח שולחן, ותשאל, מה זה אומר עבורי שולחן? ותרצה במאה אחוז להבין מה זה שולחן, בסוף לא תדע כלום...
050-3331-331