מודעות רוחנית, התפתחות אישית, מודעות עצמית, להיות מודע לעצמך, איך להיצמד לאמת, איך לקרוא אנשים, תת מודע, שלמות עצמית, שלמות רגשית, מאה אחוז, סובייקטיביות, אובייקטיביות
מהו דיוק מוחלט ואיך הוא מוביל לשלמות עצמית?
אליעד מסביר שהמפתח לשלמות עצמית ולחוויה של מאה אחוז הוא היכולת להגיע לדיוק מוחלט. כאשר מישהו אומר משפט כמו "אתה כתבת בספרך...", הוא אינו מדייק באמת, מפני שאינו יודע בוודאות אם הדברים כתובים כך בדיוק בספר או שהוא רק זוכר אותם בצורה מסוימת. על פי אליעד, יש להקפיד לומר דברים בצורה מדויקת ומודעת יותר, לדוגמה: "אני זוכר שקראתי בספר שלך...", מפני שזו האפשרות המדויקת ביותר שיש לאדם ביחס לאמיתות הדברים.
אליעד נותן דוגמה מעשית כיצד ליישם את העיקרון הזה: אם מישהו חושב שאין פתרון לבעיה מסוימת, במקום לומר "אין פתרון", עליו לומר "אני לא יודע מה הפתרון". באופן זה הוא מדייק ומביא עצמו למודעות לגבי מצב הידיעה שלו. בדומה לכך, אם מישהו אינו מצליח להתרכז, אל לו לומר "אני לא יכול להתרכז", אלא "אני לא יודע איך אני יכול להתרכז". באמצעות שינוי פשוט זה, האדם משאיר פתוחה את האפשרות לשינוי ומציין רק את מה שהוא יודע בוודאות.
מדוע אליעד ממליץ לפקפק אפילו בזיכרון שלנו?
לדברי אליעד, הזיכרון האנושי אינו אמין באופן מוחלט, ולכן חשוב לפקפק אפילו בו. לדוגמה, כשמישהו אומר "קראתי ש...", עליו לשאול את עצמו: "האם באמת קראתי או שרק נדמה לי שקראתי?" זוהי דוגמה נוספת ליישום הדיוק המוחלט שאליעד ממליץ עליו. עצם ההטלת ספק בזיכרון עוזרת לאדם להתחבר לאמת פנימית עמוקה יותר ולמנוע שגיאות שנובעות מהנחות שגויות או מפרשנות מוטעית.
איך תרגול דיוק עצמי עוזר לקרוא ולהבין אנשים אחרים?
אליעד מסביר שהיכולת להבין אנשים אחרים בדיוק רב יותר מגיעה מתוך תרגול הדיוק העצמי. כשהאדם מתחיל לדייק עם עצמו לגבי מחשבותיו, זיכרונותיו ורגשותיו, הוא מתרגל הבחנה עדינה בין מה שהוא יודע בוודאות לבין מה שהוא רק מניח או מפרש. מתוך כך, כשאדם אחר מדבר איתו, הוא יכול לשים לב בדיוק למה שנאמר: אילו מילים נאמרו תחילה, באיזה טון הן נאמרו, ואפילו איזה משפט נאמר בקול רם יותר. היכולת הזו לקרוא אנשים ולשים לב לניואנסים שלהם מתפתחת אך ורק לאחר שהאדם לומד לשים לב לניואנסים אצל עצמו.
מהו מצב של "חוויה כפולה" שאליעד מתאר ואיך מגיעים אליו?
אחת מהנקודות המרכזיות שאליעד מלמד בהרצאה היא כיצד להגיע למצב תודעתי של "חוויה כפולה", שבו אדם חווה בו זמנית שתי תחושות סותרות ללא העדפה או הבחנה ביניהן. הוא נותן דוגמה מוחשית לכך: דמיינו שאתם חוזרים הביתה ורואים שכל הבית שלכם מלא בכסף שקיבלתם במתנה - תחוו שמחה גדולה. עכשיו דמיינו שאתם חוזרים ורואים שהבית נשרף כולו - תחוו עצב וכאב עצומים. המצב שאליו אליעד ממליץ להגיע הוא מצב שבו מבחינתכם אין הבדל בין שתי החוויות הללו, כלומר, בין אם הבית שלכם מלא בכסף או עולה באש, אתם חווים זאת כאילו לא התרחש כלל. זהו מצב תודעתי שבו אתם כבר לא מושפעים מרגשות סובייקטיביים ביחס למציאות, מצב של שוויון מוחלט בחוויה שלכם את הדברים.
הוא מדגיש כי במצב אידיאלי, אתם אפילו לא מבחינים בשינוי, כאילו שהוא לא קרה כלל. כשמישהו יאמר לכם שקרה משהו משמעותי, כמו "הבית שלך נשרף" או "זכית במשהו גדול", אתם פשוט לא תבינו בכלל מה נאמר לכם, כאילו לא שמעתם את זה. מדובר במצב תודעה קיצוני ונדיר, אך הוא מייצג את השלמות העצמית שאליעד מתאר - מצב שבו כל חוויה סובייקטיבית מתבטלת לחלוטין.
איך לתרגל את הדרך לדיוק...
אליעד מסביר שהמפתח לשלמות עצמית ולחוויה של מאה אחוז הוא היכולת להגיע לדיוק מוחלט. כאשר מישהו אומר משפט כמו "אתה כתבת בספרך...", הוא אינו מדייק באמת, מפני שאינו יודע בוודאות אם הדברים כתובים כך בדיוק בספר או שהוא רק זוכר אותם בצורה מסוימת. על פי אליעד, יש להקפיד לומר דברים בצורה מדויקת ומודעת יותר, לדוגמה: "אני זוכר שקראתי בספר שלך...", מפני שזו האפשרות המדויקת ביותר שיש לאדם ביחס לאמיתות הדברים.
אליעד נותן דוגמה מעשית כיצד ליישם את העיקרון הזה: אם מישהו חושב שאין פתרון לבעיה מסוימת, במקום לומר "אין פתרון", עליו לומר "אני לא יודע מה הפתרון". באופן זה הוא מדייק ומביא עצמו למודעות לגבי מצב הידיעה שלו. בדומה לכך, אם מישהו אינו מצליח להתרכז, אל לו לומר "אני לא יכול להתרכז", אלא "אני לא יודע איך אני יכול להתרכז". באמצעות שינוי פשוט זה, האדם משאיר פתוחה את האפשרות לשינוי ומציין רק את מה שהוא יודע בוודאות.
מדוע אליעד ממליץ לפקפק אפילו בזיכרון שלנו?
לדברי אליעד, הזיכרון האנושי אינו אמין באופן מוחלט, ולכן חשוב לפקפק אפילו בו. לדוגמה, כשמישהו אומר "קראתי ש...", עליו לשאול את עצמו: "האם באמת קראתי או שרק נדמה לי שקראתי?" זוהי דוגמה נוספת ליישום הדיוק המוחלט שאליעד ממליץ עליו. עצם ההטלת ספק בזיכרון עוזרת לאדם להתחבר לאמת פנימית עמוקה יותר ולמנוע שגיאות שנובעות מהנחות שגויות או מפרשנות מוטעית.
איך תרגול דיוק עצמי עוזר לקרוא ולהבין אנשים אחרים?
אליעד מסביר שהיכולת להבין אנשים אחרים בדיוק רב יותר מגיעה מתוך תרגול הדיוק העצמי. כשהאדם מתחיל לדייק עם עצמו לגבי מחשבותיו, זיכרונותיו ורגשותיו, הוא מתרגל הבחנה עדינה בין מה שהוא יודע בוודאות לבין מה שהוא רק מניח או מפרש. מתוך כך, כשאדם אחר מדבר איתו, הוא יכול לשים לב בדיוק למה שנאמר: אילו מילים נאמרו תחילה, באיזה טון הן נאמרו, ואפילו איזה משפט נאמר בקול רם יותר. היכולת הזו לקרוא אנשים ולשים לב לניואנסים שלהם מתפתחת אך ורק לאחר שהאדם לומד לשים לב לניואנסים אצל עצמו.
מהו מצב של "חוויה כפולה" שאליעד מתאר ואיך מגיעים אליו?
אחת מהנקודות המרכזיות שאליעד מלמד בהרצאה היא כיצד להגיע למצב תודעתי של "חוויה כפולה", שבו אדם חווה בו זמנית שתי תחושות סותרות ללא העדפה או הבחנה ביניהן. הוא נותן דוגמה מוחשית לכך: דמיינו שאתם חוזרים הביתה ורואים שכל הבית שלכם מלא בכסף שקיבלתם במתנה - תחוו שמחה גדולה. עכשיו דמיינו שאתם חוזרים ורואים שהבית נשרף כולו - תחוו עצב וכאב עצומים. המצב שאליו אליעד ממליץ להגיע הוא מצב שבו מבחינתכם אין הבדל בין שתי החוויות הללו, כלומר, בין אם הבית שלכם מלא בכסף או עולה באש, אתם חווים זאת כאילו לא התרחש כלל. זהו מצב תודעתי שבו אתם כבר לא מושפעים מרגשות סובייקטיביים ביחס למציאות, מצב של שוויון מוחלט בחוויה שלכם את הדברים.
הוא מדגיש כי במצב אידיאלי, אתם אפילו לא מבחינים בשינוי, כאילו שהוא לא קרה כלל. כשמישהו יאמר לכם שקרה משהו משמעותי, כמו "הבית שלך נשרף" או "זכית במשהו גדול", אתם פשוט לא תבינו בכלל מה נאמר לכם, כאילו לא שמעתם את זה. מדובר במצב תודעה קיצוני ונדיר, אך הוא מייצג את השלמות העצמית שאליעד מתאר - מצב שבו כל חוויה סובייקטיבית מתבטלת לחלוטין.
איך לתרגל את הדרך לדיוק...
- מה זה דיוק מוחלט?
- איך לתרגל מודעות עצמית?
- איך לקרוא אנשים?
- מהי חוויה כפולה?
- איך לפתח שלמות רגשית?
- מהו ההבדל בין סובייקטיבי לאובייקטיבי?
- איך להיצמד לאמת?