למה אנשים שרוצים להציל את העולם צריכים קודם להציל את עצמם?

אנשים רבים חושבים שהם הגיעו לאושר פנימי או להארה רוחנית, ומכאן הם רוצים להציל את העולם, לשפר את המציאות ולעזור לאנשים אחרים לגלות את האושר. אליעד כהן מסביר בצורה ברורה מאוד, שלפני שאדם מנסה להציל אחרים, הוא חייב להציל את עצמו באופן מלא ומוחלט. אם אדם חושב שהעולם זקוק להצלה, ושהמציאות לא מושלמת כפי שהיא כרגע, זה סימן מובהק לכך שהוא בעצמו עדיין לא מאושר ולא הגיע להבנה העמוקה שהכל מושלם בדיוק כפי שהוא.

כאשר אדם באמת מגיע להבנה של אושר מוחלט, הוא יודע בבירור שהמציאות, עם כל מה שקיים בה, כולל הסבל, הדיכאון, החרדות והקשיים, היא כבר טובה ושלמה בדיוק כפי שהיא. מי שחושב שיש רע במציאות, ולכן רוצה להציל אחרים, מוכיח שהוא עדיין נמצא בתוך הסבל הפנימי של עצמו, כי הוא עדיין רואה בעולם דבר שצריך לתקן. אדם כזה עדיין לא פתר את הבעיה בשורשה ולכן הוא איננו באמת יכול לעזור לאף אחד אחר.

האם העולם יהיה טוב יותר אם נציל אותו?

אליעד כהן מדגיש, שאם האדם נשאל האם העולם יהיה טוב יותר אחרי שנציל אותו, והוא עונה שכן, זה מעיד על כך שהוא עדיין לא הבין את האמת בשלמותה. הבנה אמיתית היא ההכרה המוחלטת בכך שהכל טוב כבר עכשיו. העולם, בדיוק כפי שהוא, עם כל מה שיש בו, טוב ומושלם לחלוטין. מי שמבין זאת לעומק, מבין שאין שום צורך לשנות שום דבר, ולכן גם לא צריך להציל אף אחד.

מי שמרחם על אנשים אחרים מתוך תחושה שהם סובלים וזקוקים לעזרה, הוא בעצמו שרוי במצב של רחמים עצמיים. הוא עדיין מאמין שיש משהו שלילי, ולכן הוא מרגיש צורך להציל. אליעד מסביר שאושר אמיתי פירושו להבין לעומק את הטוב שיש בכל מצב, כולל בסבל, בכאב, בחרדה ובקושי.

מהי הדרך לעזור לאחרים באמת?

כדי לעזור לאחרים באמת, אדם חייב להגיע למצב בו הוא מבין מדוע טוב שאנשים סובלים, מדוע טוב שיש דיכאון, מדוע טוב שיש אנשים טיפשים, ומדוע טוב שיש פחדים. רק מי שמבין את הדברים האלה באמת ובתמים, הוא זה שיכול לעזור לאחרים לראות גם הם את המציאות כטובה ושלמה. אדם כזה לא מרגיש חובה או צורך להציל אחרים, אלא אם כן זה משחק בשבילו. הוא עושה זאת כי זה משחק שהוא בוחר לשחק בו, מתוך הכרה מלאה שהכל טוב, והפעולות הן עניין של משחק בלבד.

איך אדם יודע אם הוא באמת מאושר?

אדם יכול לדעת אם הוא מאושר באמת באמצעות שאלה פשוטה: האם הוא חושב שיכול להיות טוב יותר? אם התשובה היא שכן, הוא עדיין לא באמת מאושר. מאושר באמת הוא אדם שאין לו רצון לשנות את המציאות כפי שהיא, והוא מבין שכל רגע, כל מצב וכל דבר שמתרחש הוא הטוב ביותר האפשרי, ולכן הוא לא מרגיש צורך להציל את העולם או לשנות משהו.

אם אדם אומר שהוא צריך להציל את העולם כי העולם לא טוב מספיק, הוא עדיין חי בתפיסת הדואליות של טוב ורע. שלמות אמיתית היא ההכרה בכך שאין בכלל הבדל בין טוב לרע, ושהכל טוב באופן מוחלט.

מדוע מי שמרחם על אחרים הוא בעצמו מסכן?

אליעד כהן מסביר שמי שמביע רחמים כלפי אנשים אחרים ואומר "אני מרחם עליך, אני צריך לעזור לך", הוא עצמו נמצא במצב של סבל פנימי עמוק. אדם כזה לא באמת ראה את האור, כי אם הוא היה רואה אותו, הוא היה מבין שאין חושך. תחושת רחמים כלפי אחרים משקפת את חוסר היכולת שלו לראות שהמציאות כבר מושלמת לחלוטין, ולכן הוא עדיין צריך לעזור לעצמו לפני שהוא עוזר לאחרים.

איך מתנהל אדם שחי מתוך שלמות פנימית?

מי שהגיע לשלמות פנימית וחי מתוך הכרה שכל המציאות טובה בדיוק כפי שהיא, רואה את החיים כמשחק בלבד. מתוך משחק זה, הוא יכול לבחור לעזור לאחרים כי הוא נהנה מהאתגר שבפתירת בעיות, אך לעולם לא מתוך תחושה של חובה, הכרח או רחמים. הוא לא רואה את עצמו כמציל, כי הוא יודע שאין שום צורך בהצלה.

השאלה שעולה בעקבות כך היא מדוע אדם שחי מתוך שלמות בכלל עושה פעולות כלשהן, ולמה הוא רוצה לשחק במשחק החיים. אליעד אומר שזה כבר נושא עמוק בפני עצמו, כי שורש השאלה עוסק בעצם בקיומו של רצון כלשהו אם הכל מושלם. התשובה הקצרה היא שהכל נעשה מנקודת מבט של משחק, כאשר העומקים הפנימיים של המשחק הם נושא מורכב בפני עצמו.

מהי האינדיקציה לכך שאדם לא הגיע לתכלית הסופית?

אם אדם חושב שהוא הגיע להארה גדולה, ועכשיו הוא צריך להציל את העולם מתוך רחמים ואמפתיה לאנשים הסובלים, זו אינדיקציה מובהקת לכך שהוא עדיין לא הגיע לתכלית הסופית. אדם כזה עדיין צריך לגלות את ההבנה העמוקה והסופית, שכוללת את ההכרה שהכל, כולל סבל ואומללות, הוא שלם ומושלם לחלוטין.

אליעד מזהיר את הקהל להיות ערניים לאנשים שמתיימרים להציל את העולם. מי שחושב שהוא באמת צריך להציל אחרים הוא בעצמו עדיין זקוק להצלה. הרעיון המרכזי הוא להגיע למצב שבו הצלת העולם נעשית אך ורק מתוך משחק והנאה, ולא מתוך צורך פנימי.