כפי שכבר ביארתי (במאמר משחק החיים / עולם המשחקים - מהו משחק החיים? איך להתייחס אל החיים כמשחק?) החיים הם כמו משחק. והשלמות של האדם היא, כאשר האדם יודע ולומד איך לשחק במשחק של החיים.
כי יש כאלו שהם לא יודעים איך ליהנות מהמשחק. כי מי שלא מבין את המשחק, הוא לא יודע איך ליהנות מהמשחק. כי כאשר האדם מבין את כללי המשחק, על ידי זה האדם יודע איך לשחק במשחק ואיך ליהנות מהמשחק. אבל מי שלא יודע את כללי המשחק, הרי שהוא לא מסוגל ליהנות מהמשחק.
ומי שלא מבין את חוקי המשחק, אז לא רק שהוא לא נהנה מהמשחק, אלא שהוא גם סובל במשחק. כי עבור מי שלא מבין את המשחק של החיים, עבורו העולם שלנו נראה כמו גיהנום ממש. כי כולם כל הזמן רצים אחרי שום דבר. וכולם כל הזמן רצים אחרי הזנב של עצמם, בלי שאף אחד מבין מהי המטרה הסופית שלמענה כולם רצים. ומי שלא מבין את המשחק, לא רק שהוא לא נהנה מהמשחק, אלא שהוא סובל מהמשחק.
ובמשחק של החיים שלנו, יש שני מצבים. יש את המצב שבו האדם עוד לא מבין את חוקי המשחק, ויש את המצב שבו האדם כבר מבין את חוקי המשחק. וכל זמן שהאדם לא מבין את חוקי המשחק, אז מצב הרוח שלו משתנה כל הזמן והוא לא מוצא מנוח לנפשו. והאדם מרגיש כאילו שנשמתו נמצאת בתוך כף הקלע. כי כל הזמן האדם מנסה למצוא את עצמו, ולא מצליח.
כי המציאות שלנו משתנה כל הזמן. והאדם מחפש את היציבות בחיים כדי להרגיש רוגע נפשי. וכאשר הכל משתנה כל הזמן, על ידי זה האדם מרגיש חוסר שקט נפשי, והאדם לא מסוגל ליהנות מהמשחק של העולם, שהוא נוצר על ידי זה שכל הדברים משתנים כל הזמן.
ומאחר שהאדם לא נהנה מהמשחק, לכן לפעמים נדמה לאדם שהשלמות היא ושהאושר הוא, זה לעזוב את המשחק. שבמקרה הקיצוני זה מוביל את האדם להתאבדות. ובמקרים הפחות קשים, זה מוביל את האדם לעשות כל היום מדיטציות ולנסות לברוח מהחיים כאן בעולם הזה.
ומאחר שהאדם לא ממש מסוגל להפיק הנאה מהמשחק של החיים, לכן כאשר הוא רואה איזה מנהיג רוחני שנראה אדם מאוד רגוע עם שלוות נפש מאוד גדולה, אדם שלא כועס משום דבר, אדם שנראה שאין לו שום תשוקה "גשמית" וכיו"ב, על ידי זה האדם חושב בטעות שאותו האדם שנראה כ"כ רגוע, כנראה שהוא מאושר באמת. והאדם הולך אחרי אותו מנהיג שקר, מתוך מחשבה שאותו מנהיג שקר יראה לו את הדרך איך להיות מאושר.
ולמה מנהיג שקר? כי רוב רובם של המנהיגים הרוחניים, הם נראים עבור האדם (וגם עבור עצמם) כאנשים מאושרים, רק משום שהם פרשו מהמשחק. כי החיים הם גן עדן. והכתובת של גן עדן, היא כאן ממש. כי גן עדן זה כאן. ומי שמבין את חוקי המשחק, הוא יודע איך ליהנות ואיך להפיק הנאה מכל דבר שקורה לו בחיים.
אבל מי שלא יודע איך ליהנות מהחיים, אז הדבר היחיד שהוא יכול להציע, זה איך לא לסבול או איך לסבול פחות. בדיוק כמו לדוגמה דרך הבודהיזם (לפחות כפי מה שהיא נתפשת), שהיא הדרך לשחרור מהסבל. והדבר האחרון שהדרך הזאת מציעה, זה איך ליהנות מהחיים. כי הבודהה לא הציע את הדרך אל ההנאה, אלא הוא הציע את הדרך איך לא לסבול.
והדרך שאותה מציעים רוב המנהיגים הרוחניים, היא את הדרך של איך לפרוש מהמשחק. כי מאחר שאין להם מושג מהם כללי המשחק, ומאחר שהם לא יודעים איך ליהנות מהמשחק של החיים, לכן הדבר הטוב ביותר שהם יכולים להציע לאדם, זה איך לפרוש באופן חלקי מהמשחק.
כי שום מנהיג רוחני לא יציע לאדם להתאבד. אז מה שהם כן מציעים לאדם, זה להתחיל להתנזר מהעולם בכל מיני דרכים. בין אם זה כפשוטו, דהיינו, להתנזר מענייני העולם שנראים בעיניהם כדברים נחותים ומיותרים. ובין אם זה להתנזר מהעולם ברמה הרגשית. דהיינו, לנסות לא להתאהב בשום דבר, לנסות לא להיקשר רגשית לשום דבר וכיו"ב בדרכים שונות.
ומה שהאדם לא מבין, שכל העצות האלו הן עצות של איך יכול האדם להרגיש כמו אדם מת. כי גם גופו של אדם מת לא מרגיש דבר. וכל אותן עצות של אותן אנשים שנראים כחכמים, הם בעצם עצות של איך לעזוב את המשחק ואיך לא ליהנות מהמשחק.
כי אף אחד לא באמת מבין את חוקי המשחק. ואף אחד לא באמת יודע את הסוד של איך באמת אפשר ליהנות מהמשחק באמת. בצורה כזו שההנאה של האדם מהמשחק, כל הזמן רק תגדל. ולכן כל העצות של רוב המנהיגים הרוחניים, עוסקות באיך האדם יכול פחות לסבול מחוסר ההבנה שלו את המשחק של העולם. אבל אף אחד לא באמת יודע איך ליהנות מכל דבר שקורה כאן בעולם.
וכאשר האדם רואה את אותם אנשים "רוחניים" שנראה כאילו הם מאושרים, וכאילו אין להם שום עניין בהבלי העולם הזה וכיו"ב, נדמה לאדם כאילו אותם אנשים מצאו את האושר. וע"פ צורת החשיבה הזאת, יכול האדם לחשוב בטעות, שהמתים בבתי הקברות, גם הם מצאו את האושר. כי הם כ"כ "רוחניים", עד שהם לא אוכלים כלל. והם כ"כ רגועים, עד שהם לא מתנגדים לכך שהגוף שלהם מתפרק ונרקב.
ועל האדם להבין, שהסיבה שנראה לו שאותם אנשים "רוחניים" פרושים ומורמים מעם, הסיבה שנראה לאדם שהם מצאו את האושר ואת השלווה ואת השקט, היא רק משום שהאדם עוד לא הבין את חוקי המשחק ולא יודע איך אפשר ליהנות מהמשחק. כי כל אותם פרושים רוחניים, הם בסך הכל פרשו או נמצאים בתהליך של פרישה מתמדת מהמשחק.
וההארה הרוחנית שאליה הגיעו גדולי המורים הרוחניים בעולם, היא איך לעזוב את המשחק כמעט לגמרי, בלי להתאבד ובלי למות. כי אנשים רוחניים סובלים מהחיים, לא פחות מאנשים רגילים. משום שהם לא נהנים מהחיים. כי הכל נראה להם כחסר משמעות וכחסר תכלית.
כי מאחר שהם לא יודעים מהי התכלית של החיים, לכן הם מבינים שהמרוץ של העולם הוא מטופש. ואז הם מנסים לחקור דרכים ולנסות למצוא את הדרך, של איך אפשר לפרוש מהמשחק בלי להתאבד, כדי לסבול כמה שפחות. וכל השיטות הרוחניות שלהם, תכליתן היא לנתק את האדם רגשית מהעולם. כי העולם הוא מקום הסבל בעיניהם, ולכן הם מלמדים את האדם איך לא לסבול.
ומאחר שהאדם לא נהנה מהמשחק, לכן נראה לאדם שאלו שיושבים בצד וכמעט ולא משתתפים במשחק, נראה לאדם שהם אנשים מאושרים. אבל הם כלל לא מאושרים. גם משום שהם לא נהנים ולא יודעים איך ליהנות מהמשחק, וגם משום שהם עדיין כן משתתפים קצת במשחק. וא"כ גם הם עדיין קצת סובלים מכך שיש משחק שנראה כחסר תכלית.
כי גם גדולי האנשים הרוחניים, גם הם אוכלים ארוחת בוקר. וגם אם הם אוכלים מעט, הרי שגם להם עדיין יש תאוות ורצונות. ואם לדוגמה האדם רואה מולו אש, ובורח מהאש, הרי שזה אומר שעדיין יש לו רצון עצמי כלשהו. כי הוא לא רוצה שהאש תשרוף אותו. וגם גדולי החכמים הרוחניים, גם הם לא הצליחו להביא את עצמם למצב שבו הכל יהיה טוב עבורם באותה המידה ממש.
כי אם הם מאושרים בשלמות והכל טוב עבורם באותה המידה ממש, אז מדוע הם אוכלים כאשר הם רעבים. הרי הרעב טוב בדיוק כמו השבע. והמוות לשיטתם, טוב בדיוק כמו החיים. וא"כ מדוע יש להם תאווה לאכול כאשר הם רעבים? וזאת ההוכחה לכך שהם עוד לא הגיעו לרוגע מוחלט. כי אבן לדוגמה, היא יש לה רוגע מוחלט. אבל הם עדיין עושים פעולות כלשהן. וממילא זה אומר שעדיין הם לא הגיעו לשקט נפשי מוחלט.
ועל זה נוסיף את זה שהם לא יודעים ליהנות מהמשחק. כי גם אם יצליח האדם להיות כמו אבן ממש, הרי שגם אז זאת לא השלמות. כי השלמות היא ליהנות מהמשחק. והאבן לא נהנית מהמשחק. ועל האדם לשאול את עצמו, האם יתכן ששיא האושר הוא להיות במצב רגשי של אבן חסרת כל רגשות?
כי אם נאמר שכן, אז ע"פ ההיגיון הזה השלמות של כל בני האדם בעולם, היא שהם יהיו מנותקים רגשית ממה שקורה בעולם. ואם נקצין את המחשבה הזאת שלא יודעת ליהנות מהמשחק, אז שיא האושר ע"פ השיטה הזאת, הוא לבטל את המשחק.
כי ברגע שמנהיג רוחני (כגון בודהה) אומר שהעולם הזה הוא מקום הסבל, או שהעולם הזה הוא רק אשליה ושהאדם צריך להתעורר בצורה כלשהי מהאשליה שלו, אז אם נמשיך את קו המחשבה הזה, הרי שנגיע למסקנה שהדבר הטוב ביותר הוא, לבטל את המשחק לגמרי. כי אם אותו מנהיג חושב שהעולם הזה הוא סבל. אז לפי זה יותר טוב שלא יהיה עולם ושלא יהיה משחק וזהו.
וכמובן שזאת לא התכלית. כי להבין את תכלית החיים, פירושו להבין את המטרה שלשמה יש את המשחק של החיים. ומי שעל פי שיטתו על האדם לא להשתתף במשחק של החיים, דהיינו, להיות "רוחני" ולא לרדוף אחרי ענייני העולם, אז לפי דבריו היה טוב יותר אילו המשחק לא היה קיים כלל. וזה כמובן מעיד אך ורק על חוסר הבנה של מנהיג השקר, את המטרה שלשמה המשחק קיים.
כי יש כאלו שהם לא יודעים איך ליהנות מהמשחק. כי מי שלא מבין את המשחק, הוא לא יודע איך ליהנות מהמשחק. כי כאשר האדם מבין את כללי המשחק, על ידי זה האדם יודע איך לשחק במשחק ואיך ליהנות מהמשחק. אבל מי שלא יודע את כללי המשחק, הרי שהוא לא מסוגל ליהנות מהמשחק.
ומי שלא מבין את חוקי המשחק, אז לא רק שהוא לא נהנה מהמשחק, אלא שהוא גם סובל במשחק. כי עבור מי שלא מבין את המשחק של החיים, עבורו העולם שלנו נראה כמו גיהנום ממש. כי כולם כל הזמן רצים אחרי שום דבר. וכולם כל הזמן רצים אחרי הזנב של עצמם, בלי שאף אחד מבין מהי המטרה הסופית שלמענה כולם רצים. ומי שלא מבין את המשחק, לא רק שהוא לא נהנה מהמשחק, אלא שהוא סובל מהמשחק.
ובמשחק של החיים שלנו, יש שני מצבים. יש את המצב שבו האדם עוד לא מבין את חוקי המשחק, ויש את המצב שבו האדם כבר מבין את חוקי המשחק. וכל זמן שהאדם לא מבין את חוקי המשחק, אז מצב הרוח שלו משתנה כל הזמן והוא לא מוצא מנוח לנפשו. והאדם מרגיש כאילו שנשמתו נמצאת בתוך כף הקלע. כי כל הזמן האדם מנסה למצוא את עצמו, ולא מצליח.
כי המציאות שלנו משתנה כל הזמן. והאדם מחפש את היציבות בחיים כדי להרגיש רוגע נפשי. וכאשר הכל משתנה כל הזמן, על ידי זה האדם מרגיש חוסר שקט נפשי, והאדם לא מסוגל ליהנות מהמשחק של העולם, שהוא נוצר על ידי זה שכל הדברים משתנים כל הזמן.
ומאחר שהאדם לא נהנה מהמשחק, לכן לפעמים נדמה לאדם שהשלמות היא ושהאושר הוא, זה לעזוב את המשחק. שבמקרה הקיצוני זה מוביל את האדם להתאבדות. ובמקרים הפחות קשים, זה מוביל את האדם לעשות כל היום מדיטציות ולנסות לברוח מהחיים כאן בעולם הזה.
ומאחר שהאדם לא ממש מסוגל להפיק הנאה מהמשחק של החיים, לכן כאשר הוא רואה איזה מנהיג רוחני שנראה אדם מאוד רגוע עם שלוות נפש מאוד גדולה, אדם שלא כועס משום דבר, אדם שנראה שאין לו שום תשוקה "גשמית" וכיו"ב, על ידי זה האדם חושב בטעות שאותו האדם שנראה כ"כ רגוע, כנראה שהוא מאושר באמת. והאדם הולך אחרי אותו מנהיג שקר, מתוך מחשבה שאותו מנהיג שקר יראה לו את הדרך איך להיות מאושר.
ולמה מנהיג שקר? כי רוב רובם של המנהיגים הרוחניים, הם נראים עבור האדם (וגם עבור עצמם) כאנשים מאושרים, רק משום שהם פרשו מהמשחק. כי החיים הם גן עדן. והכתובת של גן עדן, היא כאן ממש. כי גן עדן זה כאן. ומי שמבין את חוקי המשחק, הוא יודע איך ליהנות ואיך להפיק הנאה מכל דבר שקורה לו בחיים.
אבל מי שלא יודע איך ליהנות מהחיים, אז הדבר היחיד שהוא יכול להציע, זה איך לא לסבול או איך לסבול פחות. בדיוק כמו לדוגמה דרך הבודהיזם (לפחות כפי מה שהיא נתפשת), שהיא הדרך לשחרור מהסבל. והדבר האחרון שהדרך הזאת מציעה, זה איך ליהנות מהחיים. כי הבודהה לא הציע את הדרך אל ההנאה, אלא הוא הציע את הדרך איך לא לסבול.
והדרך שאותה מציעים רוב המנהיגים הרוחניים, היא את הדרך של איך לפרוש מהמשחק. כי מאחר שאין להם מושג מהם כללי המשחק, ומאחר שהם לא יודעים איך ליהנות מהמשחק של החיים, לכן הדבר הטוב ביותר שהם יכולים להציע לאדם, זה איך לפרוש באופן חלקי מהמשחק.
כי שום מנהיג רוחני לא יציע לאדם להתאבד. אז מה שהם כן מציעים לאדם, זה להתחיל להתנזר מהעולם בכל מיני דרכים. בין אם זה כפשוטו, דהיינו, להתנזר מענייני העולם שנראים בעיניהם כדברים נחותים ומיותרים. ובין אם זה להתנזר מהעולם ברמה הרגשית. דהיינו, לנסות לא להתאהב בשום דבר, לנסות לא להיקשר רגשית לשום דבר וכיו"ב בדרכים שונות.
ומה שהאדם לא מבין, שכל העצות האלו הן עצות של איך יכול האדם להרגיש כמו אדם מת. כי גם גופו של אדם מת לא מרגיש דבר. וכל אותן עצות של אותן אנשים שנראים כחכמים, הם בעצם עצות של איך לעזוב את המשחק ואיך לא ליהנות מהמשחק.
כי אף אחד לא באמת מבין את חוקי המשחק. ואף אחד לא באמת יודע את הסוד של איך באמת אפשר ליהנות מהמשחק באמת. בצורה כזו שההנאה של האדם מהמשחק, כל הזמן רק תגדל. ולכן כל העצות של רוב המנהיגים הרוחניים, עוסקות באיך האדם יכול פחות לסבול מחוסר ההבנה שלו את המשחק של העולם. אבל אף אחד לא באמת יודע איך ליהנות מכל דבר שקורה כאן בעולם.
וכאשר האדם רואה את אותם אנשים "רוחניים" שנראה כאילו הם מאושרים, וכאילו אין להם שום עניין בהבלי העולם הזה וכיו"ב, נדמה לאדם כאילו אותם אנשים מצאו את האושר. וע"פ צורת החשיבה הזאת, יכול האדם לחשוב בטעות, שהמתים בבתי הקברות, גם הם מצאו את האושר. כי הם כ"כ "רוחניים", עד שהם לא אוכלים כלל. והם כ"כ רגועים, עד שהם לא מתנגדים לכך שהגוף שלהם מתפרק ונרקב.
ועל האדם להבין, שהסיבה שנראה לו שאותם אנשים "רוחניים" פרושים ומורמים מעם, הסיבה שנראה לאדם שהם מצאו את האושר ואת השלווה ואת השקט, היא רק משום שהאדם עוד לא הבין את חוקי המשחק ולא יודע איך אפשר ליהנות מהמשחק. כי כל אותם פרושים רוחניים, הם בסך הכל פרשו או נמצאים בתהליך של פרישה מתמדת מהמשחק.
וההארה הרוחנית שאליה הגיעו גדולי המורים הרוחניים בעולם, היא איך לעזוב את המשחק כמעט לגמרי, בלי להתאבד ובלי למות. כי אנשים רוחניים סובלים מהחיים, לא פחות מאנשים רגילים. משום שהם לא נהנים מהחיים. כי הכל נראה להם כחסר משמעות וכחסר תכלית.
כי מאחר שהם לא יודעים מהי התכלית של החיים, לכן הם מבינים שהמרוץ של העולם הוא מטופש. ואז הם מנסים לחקור דרכים ולנסות למצוא את הדרך, של איך אפשר לפרוש מהמשחק בלי להתאבד, כדי לסבול כמה שפחות. וכל השיטות הרוחניות שלהם, תכליתן היא לנתק את האדם רגשית מהעולם. כי העולם הוא מקום הסבל בעיניהם, ולכן הם מלמדים את האדם איך לא לסבול.
ומאחר שהאדם לא נהנה מהמשחק, לכן נראה לאדם שאלו שיושבים בצד וכמעט ולא משתתפים במשחק, נראה לאדם שהם אנשים מאושרים. אבל הם כלל לא מאושרים. גם משום שהם לא נהנים ולא יודעים איך ליהנות מהמשחק, וגם משום שהם עדיין כן משתתפים קצת במשחק. וא"כ גם הם עדיין קצת סובלים מכך שיש משחק שנראה כחסר תכלית.
כי גם גדולי האנשים הרוחניים, גם הם אוכלים ארוחת בוקר. וגם אם הם אוכלים מעט, הרי שגם להם עדיין יש תאוות ורצונות. ואם לדוגמה האדם רואה מולו אש, ובורח מהאש, הרי שזה אומר שעדיין יש לו רצון עצמי כלשהו. כי הוא לא רוצה שהאש תשרוף אותו. וגם גדולי החכמים הרוחניים, גם הם לא הצליחו להביא את עצמם למצב שבו הכל יהיה טוב עבורם באותה המידה ממש.
כי אם הם מאושרים בשלמות והכל טוב עבורם באותה המידה ממש, אז מדוע הם אוכלים כאשר הם רעבים. הרי הרעב טוב בדיוק כמו השבע. והמוות לשיטתם, טוב בדיוק כמו החיים. וא"כ מדוע יש להם תאווה לאכול כאשר הם רעבים? וזאת ההוכחה לכך שהם עוד לא הגיעו לרוגע מוחלט. כי אבן לדוגמה, היא יש לה רוגע מוחלט. אבל הם עדיין עושים פעולות כלשהן. וממילא זה אומר שעדיין הם לא הגיעו לשקט נפשי מוחלט.
ועל זה נוסיף את זה שהם לא יודעים ליהנות מהמשחק. כי גם אם יצליח האדם להיות כמו אבן ממש, הרי שגם אז זאת לא השלמות. כי השלמות היא ליהנות מהמשחק. והאבן לא נהנית מהמשחק. ועל האדם לשאול את עצמו, האם יתכן ששיא האושר הוא להיות במצב רגשי של אבן חסרת כל רגשות?
כי אם נאמר שכן, אז ע"פ ההיגיון הזה השלמות של כל בני האדם בעולם, היא שהם יהיו מנותקים רגשית ממה שקורה בעולם. ואם נקצין את המחשבה הזאת שלא יודעת ליהנות מהמשחק, אז שיא האושר ע"פ השיטה הזאת, הוא לבטל את המשחק.
כי ברגע שמנהיג רוחני (כגון בודהה) אומר שהעולם הזה הוא מקום הסבל, או שהעולם הזה הוא רק אשליה ושהאדם צריך להתעורר בצורה כלשהי מהאשליה שלו, אז אם נמשיך את קו המחשבה הזה, הרי שנגיע למסקנה שהדבר הטוב ביותר הוא, לבטל את המשחק לגמרי. כי אם אותו מנהיג חושב שהעולם הזה הוא סבל. אז לפי זה יותר טוב שלא יהיה עולם ושלא יהיה משחק וזהו.
וכמובן שזאת לא התכלית. כי להבין את תכלית החיים, פירושו להבין את המטרה שלשמה יש את המשחק של החיים. ומי שעל פי שיטתו על האדם לא להשתתף במשחק של החיים, דהיינו, להיות "רוחני" ולא לרדוף אחרי ענייני העולם, אז לפי דבריו היה טוב יותר אילו המשחק לא היה קיים כלל. וזה כמובן מעיד אך ורק על חוסר הבנה של מנהיג השקר, את המטרה שלשמה המשחק קיים.
050-3331-331