איך להתחבר לעצמך באמת בעזרת תרגיל במודעות עצמית?

אנשים רבים מדברים על הצורך להתחבר לעצמם, אך לעיתים קרובות מתקשים להבין איך בדיוק לעשות זאת בפועל. אליעד כהן מציע תרגיל פרקטי ומדויק להעלאת המודעות העצמית ולהבנת הרצון האמיתי שלנו, ללא ההשפעה של הסביבה והאנשים שסביבנו. לדבריו, עצות נפוצות כמו לכבות את הטלוויזיה או הטלפון ולשבת בשקט, הן טובות אך לא מספקות, מפני שגם כאשר האדם יושב לבד עם עצמו, עדיין רצות לו בראש מחשבות המושפעות מן הסביבה וממה שאחרים אמרו לו או לימדו אותו. לכן, נדרש תרגיל עמוק יותר.

מהו התרגיל שמציע אליעד כהן כדי לדעת מה אתה באמת רוצה?

אליעד כהן מציע תרגיל של דמיון עצמי במצב של מוות, כאשר האדם מתבקש לחשוב ולדמיין שהוא כבר מת. הרעיון המרכזי בתרגיל הוא שכאשר אדם מדמיין שהוא כבר לא חי, הוא משוחרר באופן מוחלט מכל המחויבויות, הלחצים וההשפעות של הסביבה, ומגיע למצב טהור של מודעות עצמית. התרגיל מתבצע כך:

• לשכב במיטה בצורה רגועה, ללא מאמץ גופני, ולדמיין שאתה מת לחלוטין. במצב זה, אינך יכול לבצע אף פעולה פיזית, ממש כאילו גופך הפסיק לתפקד לחלוטין.
• לאחר מכן, אתה מדמיין שאין עוד אפשרות לשנות דבר בעולם - לא בעבודה, לא עם משפחה, לא עם ילדים ולא עם שום מחויבות אחרת שהייתה לך בחיים. הכל נגמר, פשוט מפני שאתה מת.
• בזמן התרגיל, כל פעם שעולה בראשך מחשבה על פעולה כלשהי (למשל ללכת לים, לעזור לילדים, או לבצע משימה בעבודה), אתה מזכיר לעצמך שאין לכך משמעות, כי במצבך המדומה כמת, כל זה כבר בלתי אפשרי.

המטרה העיקרית בתרגיל זה היא לחבר את האדם למהות האמיתית של רצונו. כאשר המחשבות על העתיד, על פעולות אפשריות או מחויבויות לא רלוונטיות יותר, האדם יכול להבין מה באמת חשוב לו ומה הרצון האותנטי והאמיתי שלו, ללא השפעות חיצוניות.

איך תרגיל הדמיון של "אני מת" עוזר להבין את הרצון האמיתי?

ההסבר שאליעד נותן הוא שהמחשבות והרצונות שלנו מושפעים באופן תמידי מהקשרים חיצוניים - אנשים, תרבות, חברה ומוסכמות. לדוגמה, אדם שרוצה ללכת לים, בעצם רוצה זאת מפני שהוא נולד במקרה במקום שיש בו ים, כלומר, הרצון שלו הוא תוצר של נסיבות מקריות ולא רצון אותנטי עמוק. כשאדם מדמיין שהוא מת, הוא מתנתק מהשפעות אלה וחווה מצב של "קיום טהור", ללא הנסיבות החיצוניות. רק במצב כזה האדם יכול לראות בבירור מה הוא באמת רוצה, אם בכלל.

אליעד מציין כדוגמה את המצב שבו אדם חושב על ילדיו כשהוא מדמיין שהוא מת. בתחילה, הוא עלול לחשוב שהרצון לדאוג לילדים הוא עמוק ואמיתי, אך אם יתעמק בכך יותר, יבין כי גם הילדים שלו הם חלק ממשחק החיים המקרי, ואין לו באמת שליטה או אחריות נצחית כלפיהם. בדיוק כמו שהוא אינו דואג לילדיו בגלגולים קודמים או עתידיים (למי שמאמין בכך), גם כעת, לאחר מותו המדומה, לא קיימת באמת מחויבות נצחית ואמיתית. התרגיל עוזר לראות זאת בבירור ולזהות את ההבדל בין הרצון שנובע מתוך המשחק (החיים) לבין רצון אותנטי שקיים, או אולי לא קיים, מחוץ למשחק.

מהן תוצאות אפשריות של התרגיל?

התרגיל יכול להוביל לכמה תוצאות משמעותיות:

• האדם עשוי לגלות שהוא לא רוצה דבר כלל, ושהרצונות שלו היו אך ורק תוצר של נסיבות החיים.
• האדם עשוי להבחין בבירור בין רצון אמיתי ופנימי לבין רצונות שנובעים ממשחק החיים, ולהבין אילו דברים באמת חשובים לו ומהם דברים שהוטמעו בו באופן חיצוני בלבד.
• האדם עשוי לחוות תחושת חופש אמיתית ולשחרר עצמו ממחויבויות או רגשות אשמה לגבי רצונות שאינם שלו באמת.
• הוא יכול גם להרגיש תחושת שחרור גדולה, מפני שיבין שחלקים ניכרים מהרצונות שלו הם מקריים בלבד.

התרגיל מאפשר לאדם להבין מי הוא באמת, בניתוק מוחלט מהסביבה, מהתרבות ומכל השפעה חיצונית, ובכך להשיג חיבור עמוק אל עצמו ואל רצונו האמיתי.

מהי החשיבות של התרגיל לחיי היום - יום?

לתרגיל יש משמעות מעשית גם בחיים הרגילים. לאחר שאדם חוזר לחיים הרגילים מתרגיל הדמיון, הוא חוזר אליהם עם מודעות גבוהה יותר, והוא יכול לבחור את פעולותיו ביתר בהירות ודיוק. הוא יכול להבחין מתי הוא פועל מתוך משחק החיים (מתוך הרגל או מתוך השפעות חיצוניות), ומתי הוא פועל מתוך מודעות אמיתית ובחירה חופשית אותנטית. באופן כזה, החיים הופכים להיות בעלי משמעות רבה יותר, מפני שכל בחירה נעשית מתוך מודעות עצמית גבוהה יותר.

איך תרגיל "לדמיין שאתה מת" מגביר מודעות עצמית?

כדי לפתח מודעות עצמית ולהתחבר לעצמך באמת, אליעד כהן ממליץ על תרגיל מיוחד שבו האדם מדמיין את עצמו כמת. התרגיל נשמע אולי חריג, אך מטרתו היא לנתק את האדם מהשפעות חיצוניות ולהביאו למצב שבו הוא יכול לברר לעצמו מה הוא באמת רוצה, מבלי להיות מושפע מדעותיהם של אחרים או מהסביבה.

מדוע התנתקות מהסביבה אינה מספיקה כדי להתחבר לעצמך?

הרבה פעמים נותנים לאנשים עצה פשוטה: "כדי להתחבר לעצמך, תנתק את הטלוויזיה, תכבה את הטלפון ותהיה לבד עם עצמך". על פני השטח, העצה הזו נראית טובה, אך אליעד מסביר שהיא אינה מספיקה, כיוון שגם כאשר האדם נמצא לבד, המוח ממשיך לחשוב על דברים הקשורים לאחרים או מושפעים מהסביבה. האדם ממשיך לחשוב על מה שאמרו לו שכדאי שירצה או מה שמצפים ממנו לרצות, ולכן אינו מצליח באמת להתחבר לעצמו.

מה בדיוק עושים בתרגיל של "לדמיין שאתה מת"?

התרגיל שאליעד כהן מתאר הוא תרגיל מחשבתי ורגשי עמוק, ובו האדם צריך לשכב בנוחות, רצוי במיטה, ולדמיין שהוא מת - שאינו יכול לעשות כלום, אפילו לא להזיז איברים או להתעסק בפעולות בסיסיות. הדמיון צריך להיות עמוק ואמיתי ככל האפשר, עד כדי כך שהאדם ירגיש ויחווה רגשית שהוא מת באמת.

לדוגמה, האדם מדמיין מצב שבו אין לו יכולת לזוז, אין לו עבודה ללכת אליה, אין תוכניות או משימות, אין מחר ואין אתמול. הוא מדמיין מצב שבו כל קשר לסביבה שלו מנותק לגמרי. האדם צריך לחוש במלוא העוצמה שהוא כבר מת.

מה המטרה של תחושת המוות המדומה בתרגיל?

אליעד כהן מסביר שהמטרה של דמיון המוות היא להוציא את האדם מההקשרים החיצוניים שמניעים אותו ביומיום. כאשר האדם מדמיין את עצמו מת, מתבטלות אצלו כל התוכניות, כל הדאגות, כל הפחדים והציפיות שמקורם בסביבה או במערכת האמונות והערכים של החברה.

איך המוות המדומה חושף את הרצון האמיתי של האדם?

כאשר האדם נמצא במצב המדומה של מוות, הוא יכול לבדוק מחדש מה הוא באמת רוצה. לדוגמה, אדם עשוי לחשוב שהוא רוצה ללכת לים או לדאוג לילדים שלו. אך אם האדם מת, אין לו אפשרות ללכת לים או לדאוג לילדים, ולכן עליו לבדוק לעומק - למה הוא בכלל רצה את הדברים האלה מלכתחילה? האם זה בגלל סיבות חיצוניות, או שזה רצון פנימי אמיתי?

אליעד נותן דוגמה נוספת: אם האדם מת, למה שיהיה לו אכפת מהילדים שלו? אם הוא כבר אינו חלק מהעולם הזה, הוא יבין שהילדים שלו אינם באמת "שלו", אלא שהחיבור אליהם מקרי כמו כל דבר אחר. בדיוק כפי שלפני שנולד האדם לא דאג לילדים של הגלגול הקודם שלו, כך במצב המדומה של מוות הוא מבין שכל קשר וכל רצון הוא אקראי וזמני.

כיצד תרגיל המוות חושף את "האני האמיתי"?

כאשר האדם עושה את התרגיל הזה מספיק עמוק ובצורה רצינית, הוא יכול להגיע למצב של הבנה עמוקה יותר לגבי מי הוא באמת, מעבר להשפעות סביבתיות, מעבר למה שאחרים רוצים שירצה, מעבר למחשבות, ציפיות ופחדים. במצב הזה, האדם יכול לגלות שהוא באמת אינו רוצה דבר, או לחלופין שהוא רוצה דברים מסוימים מאוד ומבין מה הרצונות האמיתיים שלו, מנותקים מכל הקשר חיצוני.

לדוגמה, אדם עשוי לגלות שבלי הסביבה ובלי ההשפעות החיצוניות הוא אינו רוצה שום דבר - או לחילופין, לגלות שהוא עדיין רוצה דברים מסוימים. הבנה זו יוצרת חיבור לאני האמיתי, לאותו "אני" שנמצא מעבר למשחק החברתי והתרבותי שהאדם חי בו.

איך חוזרים לחיים אחרי תרגיל המוות?

אחרי שמבצעים את התרגיל וחוזרים למציאות הרגילה, האדם מסוגל לראות בצורה ברורה יותר את ההבדל בין ה"אני" האמיתי שלו ובין ה"אני" שבתוך המשחק החברתי. כך, למשל, אם הוא מגלה שבתוך התרגיל כבר לא היה אכפת לו מהדברים שהעסיקו אותו קודם, הוא יכול להבין טוב יותר מהו המשחק ומה אמיתי עבורו.

במילים אחרות, לאחר החזרה מהתרגיל, האדם מסוגל לחיות מתוך מודעות גבוהה יותר למה שהוא באמת רוצה, ולעיתים גם לבחור לשחרר דברים שהבין במהלך התרגיל שאינם חשובים לו באמת.

איך תרגיל המוות קשור למדיטציית ויפאסנה או לסדנת שתיקה?

התרגיל שאליעד מתאר דומה מאוד למה שקורה במדיטציית ויפאסנה, ריטריט שתיקה או סדנת שתיקה. גם שם האדם מתנתק מהסביבה ומנסה לברר עם עצמו את הרצונות והזהות האמיתית שלו, אבל בתרגיל שאליעד מציע הדגש הוא על חוויית המוות, מה שמאפשר הבנה ברורה וחזקה יותר של הרצון והזהות העצמית.