מהו ההבדל בין ספרי קבלה לספרים פילוסופיים?

כאשר מתבוננים בספרות היהודית, חשוב להבין את ההבדל בין ספרי הקבלה לבין ספרים פילוסופיים כמו "מורה נבוכים" של הרמב"ם. ספרים פילוסופיים בנויים בדרך כלל על חקירה והיגיון. לדוגמה, בספר "מורה נבוכים", הרמב"ם לוקח דוגמה של שולחן, חוקר את קיומו, בודק את המהות שלו, ושואל שאלות עמוקות עד שמגיע למסקנות והבנות לוגיות לגבי השולחן. לעומת זאת, ספרי הקבלה אינם עוסקים בחקירה לוגית ובשאילת שאלות בדרך פילוסופית, אלא בנויים באופן שונה לחלוטין. בספרי הקבלה מוצג עולם של סיפורים וחזיונות, המועברים בדרך של גילויים, התגלויות וחזיונות רוחניים. הם מתארים עולמות שלמים, מסבירים את סודות הבריאה ואת סודות היקום בדרך של סיפור ארוך ומפורט, בלי הוכחות ובלי הסברים לוגיים על מקור המידע.

מה מאפיין את תוכן ספרי הקבלה לעומת ספרות פילוסופית אחרת?

תוכן ספרי הקבלה מתאפיין בהיותו תיאורי וציורי. הם מספרים סיפורים על עולמות עליונים, על יצורים רוחניים, מסעות רוחניים בין עולמות, ועל מפגשים עם ישויות רוחניות כמו אליהו הנביא. לעומת זאת, ספרות פילוסופית יהודית מסורתית מתאפיינת בדיון עמוק, שאלות ותשובות, ניסיונות להוכיח או להפריך רעיונות ומושגים דרך דיון שכלי. בספרי הקבלה אין ניסיון להוכיח בצורה לוגית או מדעית את מה שמסופר, המידע מוצג כאילו הוא התקבל באמצעות התגלות אלוהית או רוח הקודש. ספר הזוהר, לדוגמה, מתאפיין במגוון סיפורים, חזיונות וגילויים שהתקבלו מרוח הקודש, ולפי דברי המקובלים, מתאר את המציאות הרוחנית שמאחורי המציאות הגשמית.

האם ניתן להוכיח או לבדוק את אמיתות ספרי הקבלה?

אליעד כהן מסביר כי לא ניתן להוכיח או לבדוק באופן שכלי או לוגי את התכנים המובאים בספרי הקבלה. הטענה המרכזית שלהם היא כי המידע הגיע ברוח הקודש, התגלויות וחזיונות. אין דרך הגיונית או אמפירית לבדוק או לאמת את קיומם של העולמות הרוחניים המתוארים בהם. זאת בשונה מהספרים הפילוסופיים שעוסקים בדיונים שכליים וניתנים לבדיקה או ביקורת שכלית. כאשר שואלים את המקובל "איך הגעת לזה?", הוא יענה שהדברים התגלו לו. הטענה היחידה שיכולה להצדיק את המידע של הקבלה, מעבר לקבלתו כפשוטו, היא לומר שמדובר במטאפורה לסוג של מידע רוחני אחר, אך הדבר איננו ברור לחלוטין ואין לו אחיזה ישירה במציאות.

איך מסבירים המקובלים את מקור המידע בספרי הקבלה?

לדברי אליעד כהן, המקובלים טוענים כי המידע נמסר להם דרך חזיונות, חלומות או התגלויות רוחניות. כדוגמה, ספר הזוהר נכתב על סמך גילויים רוחניים שנטען כי התקבלו על ידי רבי שמעון בר יוחאי ואחרים. בספר הזוהר מתוארים מפגשים עם דמויות רוחניות, ביניהם אליהו הנביא, המספרים על המציאות שמעבר לעולם הנראה לעין. אליעד מציין כי לעיתים טוענים המקובלים כי המידע התקבל מרוח הקודש, ולעיתים נאמר כי מדובר במסורת העוברת מאב לבן. עם זאת, לעיתים קיימות מחלוקות על פרטי המידע המדויקים, מה שמעמיד בספק את הטענה למסירה מדויקת ומוחלטת של המידע.

האם המקובלים שחוו התגלויות היו אנשים שפויים או הוזים?

אליעד מתייחס לכך שיכול להיות שאנשים אלו אכן היו בעלי דמיונות או הזיות, אך הוא מציין שהאנשים שכתבו את ספרי הקבלה לא נתפסו כמשוגעים בחברה. הם היו אנשים בעלי מעמד גבוה ונחשבו לחכמים וחשובים. עם זאת, הוא מוסיף את האפשרות ששהייה ממושכת בהתבודדות, כגון אדם השוהה במערה זמן רב, עלולה להביא אנשים למצב שבו יחוו חזיונות או הזיות. במצב כזה, אדם יכול להתחיל לחוש שהקיר מדבר איתו, או שהוא רואה דמויות ומדבר עם ישויות עליונות. לא בהכרח מדובר במצב של אי - שפיות מוחלטת, אלא במצב של דמיון וחזיונות המתאפשרים מתוך בידוד מוחלט מהסביבה החיצונית.

מהו ההסבר המסורתי לתוכן התורה שבעל פה והסיפורים על מדרשי חז"ל?

בהקשר זה אליעד כהן מסביר שהתורה שבעל פה והסיפורים במדרשי חז"ל הם לרוב מסורת העוברת מדור לדור. התורה שבעל פה היא פירוש והסבר לתורה שבכתב, והסיפורים שבהם נאמרים שהם התקבלו מרוח הקודש או מסורות משפחתיות. לפעמים יש מחלוקת על פרטי הסיפור המדויק, מה שמעיד על קיומה של מסירה לא תמיד אחידה וברורה של המידע. כך, המסורת שבעל פה מתאפיינת לפעמים בחוסר דיוק ומחלוקות לגבי מה שהיה באמת ומה בדיוק נאמר.

מה ההבדל בין ספרי הקבלה לספרי פילוסופיה וספרי יהדות אחרים?

אליעד כהן מסביר לעומק את ההבדל בין ספרי הקבלה לבין ספרי פילוסופיה וספרים יהודיים אחרים כמו "מורה נבוכים" של הרמב"ם. הוא מציג תחילה את ספרי הפילוסופיה כדוגמת "מורה נבוכים", שבהם מתקיים דיון לוגי, ברור ומובנה. לדוגמה, הרמב"ם יכול לקחת שולחן, לשאול שאלות כגון: "האם השולחן קיים או לא?", "מה טיבו של השולחן?" וכו', ובאמצעות דיון שכלי הוא יגיע למסקנות מבוססות ומנומקות. לעומת זאת, בספרי הקבלה, כגון ספר הזוהר, הסגנון שונה לחלוטין. אין בהם דיון שכלי של שאלות ותשובות, אלא בעיקר סיפורים, חזיונות ותיאורים של עולמות אחרים. הם אינם מסבירים את המציאות באופן אנליטי או לוגי, אלא מבוססים על חזון, השראה או "רוח הקודש".

לדוגמה, בעוד שבספרים פילוסופיים ינסו לחקור סיבות, תכלית וקיום באופן שיטתי ומסודר, הקבלה מתארת עולמות עליונים, ספירות, פרצופים ותהליכים רוחניים באופן סיפורי לחלוטין. אליעד מדמה זאת לסיפור על אדם שהיה באמריקה וסיפר מה ראה שם, אף על פי שאיש לא יודע אם הסיפור אמיתי או לא. באותו אופן, המקובל מתאר כיצד הוא "ראה" את העולם הרוחני ומתאר זאת כסיפור שאי אפשר להוכיח אותו או לבסס אותו מבחינה לוגית.