9:31רוחניות - מה החיסרון של כל השיטות הרוחניות שיש בעולם?
מהו החיסרון הבסיסי של כל שיטה רוחנית בעולם?
כל השיטות הרוחניות בעולם, ללא יוצא מן הכלל, סובלות מחיסרון בסיסי ועמוק. כדי להבין את מהות החיסרון הזה, עלינו להבין תחילה את המושג של הגדרה והפרדה. כל דבר במציאות הוא מוגדר, וההגדרה שלו יוצרת באופן מיידי הפרדה מכל שאר הדברים. למשל, כאשר אנחנו מדברים על יד ימין, היתרון שלה הוא ייחודיותה - היא היחידה שנמצאת במיקום ובזמן המסוים הזה. אבל באותה מידה יש לה גם חיסרון, והוא שהיא לא יד שמאל ולא כל דבר אחר בעולם. כך כל דבר בעולם הוא מוגבל, כי הוא אינו שאר הדברים.
כל שיטה רוחנית שקיימת בעולם מנסה להוביל את האדם למצב מסוים על ידי הכוונה מסוימת. למשל, היא אומרת לו לחשוב בצורה מסוימת, להרגיש רגשות מסוימים, או להתנהג בצורה מסוימת. וכאן נמצא החיסרון המהותי שלה: כאשר השיטה אומרת "תחשוב כך", היא מבטלת את האפשרות לחשוב את ההפך. המציאות כולה בנויה מכך שכל הדברים עשויים מאותו חומר יסודי, וממנו יוצאות כל האפשרויות. האדם מסוגל גם לאהוב וגם לשנוא, גם לחשוב חיובי וגם לחשוב שלילי. בכל אחד טמון הפוטנציאל לכל ההפכים.
האם חשיבה חיובית יכולה להיות בעייתית?
שיטות רוחניות רבות מציעות "חשיבה חיובית" כדרך חיים - להסתכל על חצי הכוס המלאה, לראות את הטוב בכל דבר. אולם גם לחשיבה הזו יש חיסרון ברור. אם אדם יסתכל רק על חצי הכוס המלאה, לא תהיה לו סיבה למלא אותה, כי היא כבר מלאה חלקית. ואם נלך רחוק יותר, למה בכלל שירצה לאכול כשהוא רעב? הרי הוא עדיין חי ובריא, שזה הצד המלא של הכוס. החשיבה הזו מתעלמת מהמציאות הכוללת, שבה גם הרעב, הצמא, והסבל קיימים. חשיבה חיובית בלבד, ללא הכרה בצד השלילי, אינה מתאימה למציאות שיש בה את שני הצדדים.
האם האמת עדיפה תמיד על השקר?
גם האמת המוחלטת, שהרבה שיטות רוחניות כולל זו של אליעד כהן מציעות לחפש, כוללת בתוכה חיסרון דומה. אליעד כהן מציין שברגע שאומרים לאדם "תחפש רק את האמת", גם זו אמירה שקרית מסוימת, משום שהמציאות מכילה בתוכה גם אמת וגם שקר, וגם בשקרים יש אמת מסוימת. לדוגמה, כשאומרים לאדם ללכת רק לפי השכל ולא לפי הדמיון, מתעלמים מכך שגם בדמיון קיימים אלמנטים אמתיים. כלומר, המציאות גדולה מספיק כדי להכיל גם אמת וגם שקר, ולכן אי אפשר להיצמד לאף אחד מהם בצורה מוחלטת.
למה הבודהיזם לא פותר את בעיית הסבל באופן מושלם?
דוגמה נוספת לחיסרון בשיטות רוחניות היא הדרך הבודהיסטית להימנע מסבל. הבודהיזם מציע לאדם לא להתחבר רגשית ולא להיאחז בשום דבר, על מנת שלא יסבול. אבל גם כאן יש חיסרון ברור - אם האדם כבר סובל, מה עליו לעשות? להילחם בסבל? אבל מלחמה נגד הסבל היא עצמה צורה נוספת של מלחמה. גם כאן האדם נמצא לכוד בתוך הגדרות של טוב ורע, נכון ולא נכון, ולכן לא יוצא מעגל ההגדרות והדואליות של המציאות.
כיצד להכיל את כל ההפכים במציאות אחת?
הפתרון האמיתי והשלם הוא תפיסה של המציאות כשלמות אחת שכוללת בתוכה את כל האפשרויות ואת כל ההפכים. במקום להיצמד לדרך רוחנית אחת ולהתכחש להיפוכה, על האדם להכיל את שני הצדדים. זה לא אומר להעדיף רק את הטוב או רק את האמת, אלא להבין שהשלמות נמצאת בכך שהמציאות מכילה הכל - גם את הטוב וגם את הרע, גם את האמת וגם את השקר.
הפרספקטיבה האחדותית הזו חייבת להגיע מתוך האדם עצמו, מכיוון שאם יגדיר אותה, הוא שוב יגביל אותה ויצור בה חיסרון. הדרך היחידה היא להגיע למצב שבו האדם מכיל את הכל - את סך כל הכוחות ואת כל האפשרויות. האדם לא חייב ללכת עד הסוף בכל דבר, אלא להיות מסוגל לאזן בין הצדדים השונים של המציאות, ובכך להימנע להיצמד בצורה עיוורת לצד אחד בלבד.
לסיכום, כל שיטה רוחנית היא מוגבלת מכיוון שהיא תמיד שוללת את ההפך שלה. המציאות עצמה היא האחדות השלמה, ולכן הדרך היחידה לחוות שלמות אמיתית היא להכיל את הכל - את כל היתרונות, את כל החסרונות ואת כל ההפכים שיש במציאות.
כל השיטות הרוחניות בעולם, ללא יוצא מן הכלל, סובלות מחיסרון בסיסי ועמוק. כדי להבין את מהות החיסרון הזה, עלינו להבין תחילה את המושג של הגדרה והפרדה. כל דבר במציאות הוא מוגדר, וההגדרה שלו יוצרת באופן מיידי הפרדה מכל שאר הדברים. למשל, כאשר אנחנו מדברים על יד ימין, היתרון שלה הוא ייחודיותה - היא היחידה שנמצאת במיקום ובזמן המסוים הזה. אבל באותה מידה יש לה גם חיסרון, והוא שהיא לא יד שמאל ולא כל דבר אחר בעולם. כך כל דבר בעולם הוא מוגבל, כי הוא אינו שאר הדברים.
כל שיטה רוחנית שקיימת בעולם מנסה להוביל את האדם למצב מסוים על ידי הכוונה מסוימת. למשל, היא אומרת לו לחשוב בצורה מסוימת, להרגיש רגשות מסוימים, או להתנהג בצורה מסוימת. וכאן נמצא החיסרון המהותי שלה: כאשר השיטה אומרת "תחשוב כך", היא מבטלת את האפשרות לחשוב את ההפך. המציאות כולה בנויה מכך שכל הדברים עשויים מאותו חומר יסודי, וממנו יוצאות כל האפשרויות. האדם מסוגל גם לאהוב וגם לשנוא, גם לחשוב חיובי וגם לחשוב שלילי. בכל אחד טמון הפוטנציאל לכל ההפכים.
האם חשיבה חיובית יכולה להיות בעייתית?
שיטות רוחניות רבות מציעות "חשיבה חיובית" כדרך חיים - להסתכל על חצי הכוס המלאה, לראות את הטוב בכל דבר. אולם גם לחשיבה הזו יש חיסרון ברור. אם אדם יסתכל רק על חצי הכוס המלאה, לא תהיה לו סיבה למלא אותה, כי היא כבר מלאה חלקית. ואם נלך רחוק יותר, למה בכלל שירצה לאכול כשהוא רעב? הרי הוא עדיין חי ובריא, שזה הצד המלא של הכוס. החשיבה הזו מתעלמת מהמציאות הכוללת, שבה גם הרעב, הצמא, והסבל קיימים. חשיבה חיובית בלבד, ללא הכרה בצד השלילי, אינה מתאימה למציאות שיש בה את שני הצדדים.
האם האמת עדיפה תמיד על השקר?
גם האמת המוחלטת, שהרבה שיטות רוחניות כולל זו של אליעד כהן מציעות לחפש, כוללת בתוכה חיסרון דומה. אליעד כהן מציין שברגע שאומרים לאדם "תחפש רק את האמת", גם זו אמירה שקרית מסוימת, משום שהמציאות מכילה בתוכה גם אמת וגם שקר, וגם בשקרים יש אמת מסוימת. לדוגמה, כשאומרים לאדם ללכת רק לפי השכל ולא לפי הדמיון, מתעלמים מכך שגם בדמיון קיימים אלמנטים אמתיים. כלומר, המציאות גדולה מספיק כדי להכיל גם אמת וגם שקר, ולכן אי אפשר להיצמד לאף אחד מהם בצורה מוחלטת.
למה הבודהיזם לא פותר את בעיית הסבל באופן מושלם?
דוגמה נוספת לחיסרון בשיטות רוחניות היא הדרך הבודהיסטית להימנע מסבל. הבודהיזם מציע לאדם לא להתחבר רגשית ולא להיאחז בשום דבר, על מנת שלא יסבול. אבל גם כאן יש חיסרון ברור - אם האדם כבר סובל, מה עליו לעשות? להילחם בסבל? אבל מלחמה נגד הסבל היא עצמה צורה נוספת של מלחמה. גם כאן האדם נמצא לכוד בתוך הגדרות של טוב ורע, נכון ולא נכון, ולכן לא יוצא מעגל ההגדרות והדואליות של המציאות.
כיצד להכיל את כל ההפכים במציאות אחת?
הפתרון האמיתי והשלם הוא תפיסה של המציאות כשלמות אחת שכוללת בתוכה את כל האפשרויות ואת כל ההפכים. במקום להיצמד לדרך רוחנית אחת ולהתכחש להיפוכה, על האדם להכיל את שני הצדדים. זה לא אומר להעדיף רק את הטוב או רק את האמת, אלא להבין שהשלמות נמצאת בכך שהמציאות מכילה הכל - גם את הטוב וגם את הרע, גם את האמת וגם את השקר.
הפרספקטיבה האחדותית הזו חייבת להגיע מתוך האדם עצמו, מכיוון שאם יגדיר אותה, הוא שוב יגביל אותה ויצור בה חיסרון. הדרך היחידה היא להגיע למצב שבו האדם מכיל את הכל - את סך כל הכוחות ואת כל האפשרויות. האדם לא חייב ללכת עד הסוף בכל דבר, אלא להיות מסוגל לאזן בין הצדדים השונים של המציאות, ובכך להימנע להיצמד בצורה עיוורת לצד אחד בלבד.
לסיכום, כל שיטה רוחנית היא מוגבלת מכיוון שהיא תמיד שוללת את ההפך שלה. המציאות עצמה היא האחדות השלמה, ולכן הדרך היחידה לחוות שלמות אמיתית היא להכיל את הכל - את כל היתרונות, את כל החסרונות ואת כל ההפכים שיש במציאות.
- ההבדל בין אמת לשקר
- כיצד לקבל את המציאות כפי שהיא
- היתרונות והחסרונות של חשיבה חיובית
- איך להתמודד עם סבל
- השלמות שמכילה את ההפכים
החיסרון של כל השיטות הרוחניות בעולם
כל שיטה רוחנית מכילה בתוכה חיסרון יסודי שמאפיין את כל השיטות הקיימות בעולם. החיסרון נובע מהטבע של המציאות עצמה - כל דבר בעולם, מרגע שהוא מוגדר, מכיל בתוכו חיסרון. עצם ההגדרה שלו מגבילה אותו וגורמת לכך שהוא אינו ההפך שלו. לדוגמה, יד ימין היא יד ימין, ולכן היא אינה יד שמאל - זהו החיסרון שלה. כל דבר בעולם מוגדר, וההגדרה עצמה יוצרת הפרדה והופכת את הדבר למה שהוא, אבל גם למה שהוא לא. כאשר אדם אומר "אני", החיסרון בכך הוא שהוא לא כל שאר הדברים שאינם "אני".
המציאות כשלמות ללא חיסרון
הישות היחידה שאין בה חיסרון היא המציאות כישות אחת, שכן היא מכילה את כל מה שקיים, את כל האפשרויות, את כל הדברים ואת כל הכוחות. המציאות עצמה היא השלמות, כי אין בה הגדרה שמגבילה אותה. כאשר מסתכלים על המציאות כשלמות אחת, רואים שאין בה חוסר, משום שהיא כוללת בתוכה את הכל.
החיסרון של השיטות הרוחניות - שלילת ההפך
כל שיטה רוחנית מטיפה לאדם ללכת בדרך מסוימת, אבל בכך היא מבטלת את ההפך שלה. לדוגמה, שיטה שמעודדת חשיבה חיובית טוענת שיש להסתכל על הטוב שבמציאות ולראות רק את חצי הכוס המלאה. אך החיסרון של גישה זו ברור: מה עם חצי הכוס הריקה? הרי גם היא חלק מהמציאות. אם אדם תמיד יסתכל רק על חצי הכוס המלאה, מדוע שירצה לשתות מים כאשר הוא צמא? הרי הוא עדיין חי, וזה חצי הכוס המלאה. אבל אדם כן מרגיש צמא, ולכן הוא שותה. כלומר, ההסתכלות הבלעדית על חצי הכוס המלאה לא מתאימה תמיד, משום שהמציאות מכילה גם את הצמא, גם את החוסר וגם את השלמות.
דבר נוסף - כאשר אדם דוגל בכך שיש לחפש רק את האמת, גם זו בעיה, כי גם לשקר יש מקום במציאות. אפילו כשאני אומר לאדם "תחפש רק את האמת", יש כאן שקר, כי גם השקר קיים במציאות ויש לו תפקיד. לכן, כל שיטה שמתמקדת רק באמת או רק בטוב או רק בחשיבה חיובית - מחסירה את ההפך שלה, וזה החיסרון שלה.
הכל עשוי מאותו הדבר
כל הדברים בעולם נובעים מאותו מקור, ובכל דבר יש את הפוטנציאל של כל שאר הדברים. אדם יכול לחוש אהבה, אבל הוא גם יכול לשנוא. הוא יכול להיות רחמן, אבל גם אכזרי. הוא יכול לסלוח, אבל גם לנטור טינה. כל הרגשות והתכונות קיימים בתוך האדם, והוא מבטא אותן בהתאם לסיטואציה. כאשר שיטה רוחנית מנסה לכוון את האדם רק לכיוון אחד - היא מבטלת את הצדדים האחרים שבתוכו, ולכן היא מוגבלת.
הבודהיזם כדוגמה - הניסיון להימנע מסבל
הבודהיזם, למשל, מציע דרך להגיע למצב של אי - סבל. אבל כרגע האדם סובל, אז מה עליו לעשות? להילחם בסבל? ואם הוא נלחם בסבל, הרי זו גם סוג של מלחמה. ובכלל, מלחמות נגד מלחמות יוצרות עוד מלחמות. כאשר אדם מגדיר דבר מסוים כ"רע" ומנסה להילחם בו, הוא למעשה משחק באותו המשחק - הוא עדיין בתוך ההגדרות של "טוב" מול "רע", ובכך הוא מוגבל לתוך הדואליות של המציאות.
השלמות מכילה גם את החיסרון
בסופו של דבר, הבעיה של כל השיטות הרוחניות היא שהן אינן מסוגלות להכיל בתוכן את ההפך שלהן. הן מטיפות לדרך מסוימת, ובכך שוללות את שאר האפשרויות. אבל המציאות עצמה אינה שוללת דבר - היא מכילה את הכל. השלמות האמיתית היא זו שמכילה גם את החסרונות, ואף על פי כן, הכל שלם כאחד.
לכן, כדי להגיע לתפיסה רחבה ושלמה יותר של המציאות, אין צורך ללכת רק בכיוון אחד. האתגר הוא להכיל את כל הכיוונים, את כל האפשרויות ואת כל ההפכים, ולהיות מסוגל לחוות את הכל מבלי להיאחז רק בדבר אחד.
כל שיטה רוחנית מכילה בתוכה חיסרון יסודי שמאפיין את כל השיטות הקיימות בעולם. החיסרון נובע מהטבע של המציאות עצמה - כל דבר בעולם, מרגע שהוא מוגדר, מכיל בתוכו חיסרון. עצם ההגדרה שלו מגבילה אותו וגורמת לכך שהוא אינו ההפך שלו. לדוגמה, יד ימין היא יד ימין, ולכן היא אינה יד שמאל - זהו החיסרון שלה. כל דבר בעולם מוגדר, וההגדרה עצמה יוצרת הפרדה והופכת את הדבר למה שהוא, אבל גם למה שהוא לא. כאשר אדם אומר "אני", החיסרון בכך הוא שהוא לא כל שאר הדברים שאינם "אני".
המציאות כשלמות ללא חיסרון
הישות היחידה שאין בה חיסרון היא המציאות כישות אחת, שכן היא מכילה את כל מה שקיים, את כל האפשרויות, את כל הדברים ואת כל הכוחות. המציאות עצמה היא השלמות, כי אין בה הגדרה שמגבילה אותה. כאשר מסתכלים על המציאות כשלמות אחת, רואים שאין בה חוסר, משום שהיא כוללת בתוכה את הכל.
החיסרון של השיטות הרוחניות - שלילת ההפך
כל שיטה רוחנית מטיפה לאדם ללכת בדרך מסוימת, אבל בכך היא מבטלת את ההפך שלה. לדוגמה, שיטה שמעודדת חשיבה חיובית טוענת שיש להסתכל על הטוב שבמציאות ולראות רק את חצי הכוס המלאה. אך החיסרון של גישה זו ברור: מה עם חצי הכוס הריקה? הרי גם היא חלק מהמציאות. אם אדם תמיד יסתכל רק על חצי הכוס המלאה, מדוע שירצה לשתות מים כאשר הוא צמא? הרי הוא עדיין חי, וזה חצי הכוס המלאה. אבל אדם כן מרגיש צמא, ולכן הוא שותה. כלומר, ההסתכלות הבלעדית על חצי הכוס המלאה לא מתאימה תמיד, משום שהמציאות מכילה גם את הצמא, גם את החוסר וגם את השלמות.
דבר נוסף - כאשר אדם דוגל בכך שיש לחפש רק את האמת, גם זו בעיה, כי גם לשקר יש מקום במציאות. אפילו כשאני אומר לאדם "תחפש רק את האמת", יש כאן שקר, כי גם השקר קיים במציאות ויש לו תפקיד. לכן, כל שיטה שמתמקדת רק באמת או רק בטוב או רק בחשיבה חיובית - מחסירה את ההפך שלה, וזה החיסרון שלה.
הכל עשוי מאותו הדבר
כל הדברים בעולם נובעים מאותו מקור, ובכל דבר יש את הפוטנציאל של כל שאר הדברים. אדם יכול לחוש אהבה, אבל הוא גם יכול לשנוא. הוא יכול להיות רחמן, אבל גם אכזרי. הוא יכול לסלוח, אבל גם לנטור טינה. כל הרגשות והתכונות קיימים בתוך האדם, והוא מבטא אותן בהתאם לסיטואציה. כאשר שיטה רוחנית מנסה לכוון את האדם רק לכיוון אחד - היא מבטלת את הצדדים האחרים שבתוכו, ולכן היא מוגבלת.
הבודהיזם כדוגמה - הניסיון להימנע מסבל
הבודהיזם, למשל, מציע דרך להגיע למצב של אי - סבל. אבל כרגע האדם סובל, אז מה עליו לעשות? להילחם בסבל? ואם הוא נלחם בסבל, הרי זו גם סוג של מלחמה. ובכלל, מלחמות נגד מלחמות יוצרות עוד מלחמות. כאשר אדם מגדיר דבר מסוים כ"רע" ומנסה להילחם בו, הוא למעשה משחק באותו המשחק - הוא עדיין בתוך ההגדרות של "טוב" מול "רע", ובכך הוא מוגבל לתוך הדואליות של המציאות.
השלמות מכילה גם את החיסרון
בסופו של דבר, הבעיה של כל השיטות הרוחניות היא שהן אינן מסוגלות להכיל בתוכן את ההפך שלהן. הן מטיפות לדרך מסוימת, ובכך שוללות את שאר האפשרויות. אבל המציאות עצמה אינה שוללת דבר - היא מכילה את הכל. השלמות האמיתית היא זו שמכילה גם את החסרונות, ואף על פי כן, הכל שלם כאחד.
לכן, כדי להגיע לתפיסה רחבה ושלמה יותר של המציאות, אין צורך ללכת רק בכיוון אחד. האתגר הוא להכיל את כל הכיוונים, את כל האפשרויות ואת כל ההפכים, ולהיות מסוגל לחוות את הכל מבלי להיאחז רק בדבר אחד.
- ההבדל בין אמת לשקר
- כיצד לקבל את המציאות כפי שהיא
- היתרונות והחסרונות של חשיבה חיובית
- איך להתמודד עם סבל
- השלמות שמכילה את ההפכים
הפעם נדבר על החיסרון של כל השיטות הרוחניות בעולם, זאת אומרת כולן!
בכל דבר שבעולם יש חיסרון, כיוון שבכל דבר שמציאות שמגדירים אותו, יש בו חיסרון, כי הוא מגדיר את עצמו כנפרד, ומבטל את הדבר האחר. כמו כן יש גם יתרון בכל דבר, כי הוא שונה משאר החלקים.
והמציאות היא היחידה שאין בה חיסרון, המציאות כישות אחת היא מלאה ולא חסרה דבר, כי כל הדברים וכל האפשרויות כלולים בתוכה.
ונחזור לשיטות הרוחניות, כל שיטה אומרת תחשוב כל וכך, או תנהג כך וכך ותגיע. אך היא אינה מכילה בתוכה את ההפך. אין בה את שאר הדברים ששונים ממנה.
וכל דבר ודבר שקיים בעולם מתהווה מאותו הדבר.
זאת אומרת שיש דבר, שממנו כל הדברים עשויים, והוא בא לידי ביטוי כל פעם בצורה אחרת, ובכל דבר ודבר יש את הפוטנציאל של כל הדברים בעולם, יש בכל אחד את היכולת לשנוא, ויכולת לאהוב, לנטור טינה, וגם לסלוח.
וזה בעייתי ללכת בדרך של חשיבה חיובית, כי גם השליליות גם היא מצד האמת.
גם בדמיון יש אמת, ויש בעולם מקום גם לחשוב שלילי וגם חיובי, ויש שקר ויש אמת, וגם כשאני אומר תחפשו את האמת בלבד, זה גם לא נכון לחלוטין, כי גם לשקר יש מקום במציאות.
ואם אומרים להסתכל רק על חצי הכוס המלאה, אז למה בכלל לשתות או לאכול אם הוא רעב, כי צריך לחיות כביכול לפי חצי הכוס המלאה, ואז האדם יגיד אני חי, למה לראות את הרעב?? וזו שגיאה.
כיוון שבעולם יש את שני הצדדים, המציאות מכילה את כל הכוחות.
וכל דבר שנגיד לא יהיה מוחלט, כי אז שללנו את ההפך שלו, לכן שאני אומר לחפש רק את האמת, זה השקר היחיד שאני חייב להשתמש בו, כי מצד האמת, אין מה להגיד בכלל, כי הכל כלול, והמציאות מכילה את הכל, כך שאין גדרות או הגדרות, ואז גם אין שימוש במילים שקר או אמת וכדומה.
ונחזור לעניין החיסרון שיש בשיטות הרוחניות, החיסרון, שכל שיטה רוחנית אינה מאפשרת למצוא את ההפך שיש בדבר, גם בלחפש את הטוב יש חיסרון, כי אם הכל טוב, אז גם בלא טוב יש טוב, אז למה מלכתחילה לחפש את הטוב אם הכל טוב.
וגם בבודהיזם מלמדים להגיע למקום שאין סבל, אבל כרגע האדם סובל, אז מה? להילחם?
ומלחמות שנלחמות במלחמות זהו אותו הרעיון, והחיסרון הוא ההגדרות של כל דבר שזה טוב וזה רע, או זה נכון וזה לא נכון, כי המציאות היא גם השלם וגם החיסרון, וגם ההכלה של כל ההפכים ושל כל דבר עם הגדרה או בלי הגדרה.
ושיהיה לכולם המשך יום של שלמות אמיתית, שיש בה גם חסרונות, ואף על פי כן הכל שלם אחד.
גרסה נוספת:
מה החיסרון של כל הדתות הרוחניות בעולם? בכלל זה, כל השיטות הרוחניות בעולם!
מי שיתבונן בשיטות הרוחניות בעולם יבחין שבכולן חיסרון אחד, חיסרון די פשוט. החיסרון של כל השיטות הרוחניות בעולם נובע מהחיסרון של כל הדברים בעולם. כפי שהסברתי יותר מפעם אחת, בכל דבר בעולם יש חיסרון.
מה למשל החיסרון של יד ימין שלי? שהיא אינה יד שמאל. בכל דבר בעולם יש חיסרון. החיסרון הוא ההגדרה שלו. כאשר אנחנו מגדירים משהו אנחנו מגבילים אותו, מבודדים אותו משאר הדברים. למשל, כאשר אדם אומר "אני", מה החיסרון של האני? שזה לא שאר הדברים שהם לא אני. המציאות היא אינסוף דברים קיימים, כל דבר ודבר הוא נפרד ושונה משאר הדברים. בכל דבר יש יתרון. למשל, מה היתרון של יד ימין שלי שאין בשום דבר אחר בעולם? שזו הישות היחידה שנמצאת ביחידת הזמן והמקום הזה. כל שאר הדברים בעולם אינם יד ימין שלי.
בכל דבר בעולם יש יתרון וחיסרון. היתרון של כל דבר בעולם הוא שיש בו את מה שאין בדברים אחרים, כי בכל דבר בעולם יש לפחות דבר קטן שאין אותו בשום דבר אחר בעולם. אף על פי כן בכל דבר בעולם יש אינסוף חסרונות כי אין בו את כל שאר הדברים ששונים ממנו.
הישות היחידה שאין בה שום חיסרון בעולם היא המציאות כישות אחת, כי היא מכילה בתוכה את סך כל הדברים. אם נסתכל על המציאות, כלומר, כל מה שנמצא כישות אחת, נראה שבכל מה שנמצא יש את השלמות. כי כל מה שנמצא מכיל בתוכו את הכל.
עכשיו נחזור לנושא השיטות הרוחניות. החיסרון הוא בכך שאין בהן את ההפך שלהן. כלומר, כל שיטה רוחנית יש לה את החשיבה שלה. שיטה אחת מציעה תחשוב כך וכך, שיטה אחרת מציעה אחרת. החיסרון של שיטה שמציעה לחשוב בצורה מסוימת הוא בכך שאינה מאפשרת לאדם להכיל בתוכו את ההפך. לדוגמה: נאמר מחשבה חיובית. תראה את הטוב, תסתכל בחצי הכוס המלאה וכו'. החיסרון כאן מאוד פשוט. האדם בתוכו, כל דבר ודבר עשוי מאותו דבר. כלומר, סך כל הדברים בעולם מתהווים מאותו דבר. כלומר, יש דבר שממנו כל הדברים עשויים. הדבר שממנו כל הדברים עשויים מכיל בתוכו את כל הכוחות וכל כוח בא לידי ביטוי לעתים כך ולעתים אחרת. לדוגמה: פעם בא לידי ביטי בחשיבה חיובית, פעם בא לידי ביטוי בחשיבה שלילית. הרעיון הוא שכל דבר בעולם יש בו את הפוטנציאל של כל שאר הדברים. כלומר, כל אדם יש רגש אהבה ורגש שנאה, גם רגש לכעוס וגם יכולת לוותר, גם יכולת לחשוב חיובי וגם יכולת לחשוב שלילי, גם יכולת להסתכל על חצי הכוס המלאה וגם על חצי הכוס הריקה. כל שיטה רוחנית שאומרת לאדם להתמקד בכוח מסוים שבו, לדוגמה, תחיה רק את הרגע הזה, תחשוב רק חיובי, תחפש רק את הטוב... כל שיטה ושיטה יש בה חיסרון. אפילו לשיטה שלי לפיה יש לחפש רק את האמת, גם בה יש חיסרון. למה? החיסרון הוא שלילת הדבר השני. אבל לכל דבר יש זכות קיום כי המציאות מכילה גם אמת וגם שקר.
גם טוב וגם רע. בכל דבר בעולם יש סוג של חיסרון.
אפילו כשאני אומר שאדם צריך לחפש את האמת יש סוג של שקר. הרי גם בקרים יש אמת. ברגע שאדם אומר שצריך לחפש את האמת, מה עם השקרים? הרי גם בהם יש דבר אמיתי.
לדוגמה הנושא של שכל ודמיון. כשאומרים לאדם "תלך אחרי השכל ולא אחרי הדמיון, הרי גם בדמיון יש דברים אמתיים. המציאות מכילה בתוכה גם את האמת וגם את השקר. יש מקום גם לאמת וגם לשקר, יש מקום גם לחשוב חיובי וגם לחשוב שלילי, יש מקום לחיות את הרגע ויש מקום לא לחיות את הרגע.
כשאדם מוזג כוס מים, אם יסתכל על חצי הכוס המלאה הוא בכלל לא ימזוג מים. אם הוא מסתכל על חצי הכוס המלאה בשביל הוא מוזג? הרי חצי מהכוס מלא. אם נלך עוד צעד אחורה, אם אתה מסתכל רק על חצי הכוס המלאה, למה בכלל אתה שותה מים? הרי למה אתה שותה מים? כי הוא מרגיש שהוא צמא. אבל אם היה מסתכל על חצי הכוס המלאה, הראש לא כואב לו, הוא עדין חי. אם אדם היה תמיד מסתכל על חצי הכוס המלאה הוא גם לא היה אוכל ארוחת בוקר, כי ברגע שהיה מרגיש רעב היה יכול להגיד לעצמו: אבל זה חצי הכוס הריקה, אני צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה. הרי אני עדין חי, עדין בריא, למה להסתכל דווקא על כך שאני רעב. למה בכלל שאוכל ארוחת בוקר? כלומר, אדם צריך שיהיה לו גם וגם ולכן אף אחד אינו יכול להיאחז בדבר אחד.
גם כשאמרתי שיש לחפש רק את האמת, גם בזה יש חיסרון כי יש מקום בעולם גם לשקר. והשימוש שאני משתמש בשקר זה כשאני אומר לחפש רק את האמת. כשאני אומר תלך עם האמת עד הסוף, גם בזה יש שקר וזה השימוש שבו אני משתמש בשקר. האמת כל כך גדולה, המציאות מכילה את סך כל הכוחות כך שמצד האמת האמתית של המציאות אי אפשר להגיד שום דבר. כל דבר שתגידו יהיה לא נכון, או במילים אחרות, כל דבר שתגידו נכון באותה מידה, ולכן גם שום דבר לא נכון, כי כל דבר שולט בהפך שלו.
נחזור לעניין החיסרון בשיטות הרוחניות. בכל שיטה רוחנית לא מאפשרת לאדם להכיל בתוכו את ההפך של אותה שיטה רוחנית. כל שיטה רוחנית! גם כשאומרים למישהו "תחפש רק את הטוב", גם בזה יש חיסרון. למה? כי בתוך כל אחד יש רצון לראות גם דברים רעים. אם אדם יחפש רק את הטוב, אז למה בכלל הוא צריך לחפש את הטוב? הרי אם הכל טוב, אז למה בכלל לחפש את הטוב? כשאומרים שהכל טוב פירושו שגם לא למצוא את הטוב זה טוב, אז למה לחפש את הטוב?
כאשר בן אדם נלחם נגד מלחמה, אז אתה נלחם נגד המלחמה. אם אינך רוצה להילחם אז אל תילחם נגד המלחמה. כל אדם שאגדם עושה תמיד שולל את ההפך שלו. זה החיסרון של כל השיטות הרוחניות שיש בעולם. כל שיטה ושיטה תמיד שוללת את ההפך. היא שוללת ולא מסוגלת להכיל בתוכה את ההפך. לדוגמה, הבודהיסט אומר "אל תתחבר רגשית. לא תתחבר רגשית, תחשוב בצורה כלשהי ולא תסבול". כלומר, כדי לא לסבול איני מסוגל להכיל בתוכי את ההפך. זה החיסרון. אם בכל זאת ברצוני לעשות את ההפך, מה אז, עלי לסבול?
בכל דבר בעולם יש חיסרון. החיסרון של כל השיטות הרוחניות בעולם הוא בכך שאין בהם את ההפך. המקום היחיד שאין בו חיסרון הוא הפרספקטיבה של האחדות, שצריכה לבוא מתוך האדם כי אי אפשר להגדירה. אם תגדיר למעשה הגבלת אותה ואז שוב הפרדת אותה משאר הדברים ושוב יש בה חיסרון. באחדות של הדברים האדם צריך להגיע בסופו של תהליך למצב שבו הוא חווה את הכל. למצב שבו לא יחפש את הטוב, לא את האמת ולא ינסה לחשוב חיובי. פשוט יכיל בתוכו. פשוט יכיל בתוכו את סך כל הכוחות כישות אחת. לא צריך ללכת עד הסוף בכל דבר, צריך מינונים שונים.
בסופו של דבר, בכל דבר יש חיסרון בכך שהוא רק הוא ולא שאר הדברים והשלמות היא להכיל את כל הדברים כישות אחת. שיהיה לכולם המשך יום של שלמות אמתית שאין בה שום חיסרון ויש גם גם חסרונות, ואף על פי כן, שניהם אחד.
בכל דבר שבעולם יש חיסרון, כיוון שבכל דבר שמציאות שמגדירים אותו, יש בו חיסרון, כי הוא מגדיר את עצמו כנפרד, ומבטל את הדבר האחר. כמו כן יש גם יתרון בכל דבר, כי הוא שונה משאר החלקים.
והמציאות היא היחידה שאין בה חיסרון, המציאות כישות אחת היא מלאה ולא חסרה דבר, כי כל הדברים וכל האפשרויות כלולים בתוכה.
ונחזור לשיטות הרוחניות, כל שיטה אומרת תחשוב כל וכך, או תנהג כך וכך ותגיע. אך היא אינה מכילה בתוכה את ההפך. אין בה את שאר הדברים ששונים ממנה.
וכל דבר ודבר שקיים בעולם מתהווה מאותו הדבר.
זאת אומרת שיש דבר, שממנו כל הדברים עשויים, והוא בא לידי ביטוי כל פעם בצורה אחרת, ובכל דבר ודבר יש את הפוטנציאל של כל הדברים בעולם, יש בכל אחד את היכולת לשנוא, ויכולת לאהוב, לנטור טינה, וגם לסלוח.
וזה בעייתי ללכת בדרך של חשיבה חיובית, כי גם השליליות גם היא מצד האמת.
גם בדמיון יש אמת, ויש בעולם מקום גם לחשוב שלילי וגם חיובי, ויש שקר ויש אמת, וגם כשאני אומר תחפשו את האמת בלבד, זה גם לא נכון לחלוטין, כי גם לשקר יש מקום במציאות.
ואם אומרים להסתכל רק על חצי הכוס המלאה, אז למה בכלל לשתות או לאכול אם הוא רעב, כי צריך לחיות כביכול לפי חצי הכוס המלאה, ואז האדם יגיד אני חי, למה לראות את הרעב?? וזו שגיאה.
כיוון שבעולם יש את שני הצדדים, המציאות מכילה את כל הכוחות.
וכל דבר שנגיד לא יהיה מוחלט, כי אז שללנו את ההפך שלו, לכן שאני אומר לחפש רק את האמת, זה השקר היחיד שאני חייב להשתמש בו, כי מצד האמת, אין מה להגיד בכלל, כי הכל כלול, והמציאות מכילה את הכל, כך שאין גדרות או הגדרות, ואז גם אין שימוש במילים שקר או אמת וכדומה.
ונחזור לעניין החיסרון שיש בשיטות הרוחניות, החיסרון, שכל שיטה רוחנית אינה מאפשרת למצוא את ההפך שיש בדבר, גם בלחפש את הטוב יש חיסרון, כי אם הכל טוב, אז גם בלא טוב יש טוב, אז למה מלכתחילה לחפש את הטוב אם הכל טוב.
וגם בבודהיזם מלמדים להגיע למקום שאין סבל, אבל כרגע האדם סובל, אז מה? להילחם?
ומלחמות שנלחמות במלחמות זהו אותו הרעיון, והחיסרון הוא ההגדרות של כל דבר שזה טוב וזה רע, או זה נכון וזה לא נכון, כי המציאות היא גם השלם וגם החיסרון, וגם ההכלה של כל ההפכים ושל כל דבר עם הגדרה או בלי הגדרה.
ושיהיה לכולם המשך יום של שלמות אמיתית, שיש בה גם חסרונות, ואף על פי כן הכל שלם אחד.
גרסה נוספת:
מה החיסרון של כל הדתות הרוחניות בעולם? בכלל זה, כל השיטות הרוחניות בעולם!
מי שיתבונן בשיטות הרוחניות בעולם יבחין שבכולן חיסרון אחד, חיסרון די פשוט. החיסרון של כל השיטות הרוחניות בעולם נובע מהחיסרון של כל הדברים בעולם. כפי שהסברתי יותר מפעם אחת, בכל דבר בעולם יש חיסרון.
מה למשל החיסרון של יד ימין שלי? שהיא אינה יד שמאל. בכל דבר בעולם יש חיסרון. החיסרון הוא ההגדרה שלו. כאשר אנחנו מגדירים משהו אנחנו מגבילים אותו, מבודדים אותו משאר הדברים. למשל, כאשר אדם אומר "אני", מה החיסרון של האני? שזה לא שאר הדברים שהם לא אני. המציאות היא אינסוף דברים קיימים, כל דבר ודבר הוא נפרד ושונה משאר הדברים. בכל דבר יש יתרון. למשל, מה היתרון של יד ימין שלי שאין בשום דבר אחר בעולם? שזו הישות היחידה שנמצאת ביחידת הזמן והמקום הזה. כל שאר הדברים בעולם אינם יד ימין שלי.
בכל דבר בעולם יש יתרון וחיסרון. היתרון של כל דבר בעולם הוא שיש בו את מה שאין בדברים אחרים, כי בכל דבר בעולם יש לפחות דבר קטן שאין אותו בשום דבר אחר בעולם. אף על פי כן בכל דבר בעולם יש אינסוף חסרונות כי אין בו את כל שאר הדברים ששונים ממנו.
הישות היחידה שאין בה שום חיסרון בעולם היא המציאות כישות אחת, כי היא מכילה בתוכה את סך כל הדברים. אם נסתכל על המציאות, כלומר, כל מה שנמצא כישות אחת, נראה שבכל מה שנמצא יש את השלמות. כי כל מה שנמצא מכיל בתוכו את הכל.
עכשיו נחזור לנושא השיטות הרוחניות. החיסרון הוא בכך שאין בהן את ההפך שלהן. כלומר, כל שיטה רוחנית יש לה את החשיבה שלה. שיטה אחת מציעה תחשוב כך וכך, שיטה אחרת מציעה אחרת. החיסרון של שיטה שמציעה לחשוב בצורה מסוימת הוא בכך שאינה מאפשרת לאדם להכיל בתוכו את ההפך. לדוגמה: נאמר מחשבה חיובית. תראה את הטוב, תסתכל בחצי הכוס המלאה וכו'. החיסרון כאן מאוד פשוט. האדם בתוכו, כל דבר ודבר עשוי מאותו דבר. כלומר, סך כל הדברים בעולם מתהווים מאותו דבר. כלומר, יש דבר שממנו כל הדברים עשויים. הדבר שממנו כל הדברים עשויים מכיל בתוכו את כל הכוחות וכל כוח בא לידי ביטוי לעתים כך ולעתים אחרת. לדוגמה: פעם בא לידי ביטי בחשיבה חיובית, פעם בא לידי ביטוי בחשיבה שלילית. הרעיון הוא שכל דבר בעולם יש בו את הפוטנציאל של כל שאר הדברים. כלומר, כל אדם יש רגש אהבה ורגש שנאה, גם רגש לכעוס וגם יכולת לוותר, גם יכולת לחשוב חיובי וגם יכולת לחשוב שלילי, גם יכולת להסתכל על חצי הכוס המלאה וגם על חצי הכוס הריקה. כל שיטה רוחנית שאומרת לאדם להתמקד בכוח מסוים שבו, לדוגמה, תחיה רק את הרגע הזה, תחשוב רק חיובי, תחפש רק את הטוב... כל שיטה ושיטה יש בה חיסרון. אפילו לשיטה שלי לפיה יש לחפש רק את האמת, גם בה יש חיסרון. למה? החיסרון הוא שלילת הדבר השני. אבל לכל דבר יש זכות קיום כי המציאות מכילה גם אמת וגם שקר.
גם טוב וגם רע. בכל דבר בעולם יש סוג של חיסרון.
אפילו כשאני אומר שאדם צריך לחפש את האמת יש סוג של שקר. הרי גם בקרים יש אמת. ברגע שאדם אומר שצריך לחפש את האמת, מה עם השקרים? הרי גם בהם יש דבר אמיתי.
לדוגמה הנושא של שכל ודמיון. כשאומרים לאדם "תלך אחרי השכל ולא אחרי הדמיון, הרי גם בדמיון יש דברים אמתיים. המציאות מכילה בתוכה גם את האמת וגם את השקר. יש מקום גם לאמת וגם לשקר, יש מקום גם לחשוב חיובי וגם לחשוב שלילי, יש מקום לחיות את הרגע ויש מקום לא לחיות את הרגע.
כשאדם מוזג כוס מים, אם יסתכל על חצי הכוס המלאה הוא בכלל לא ימזוג מים. אם הוא מסתכל על חצי הכוס המלאה בשביל הוא מוזג? הרי חצי מהכוס מלא. אם נלך עוד צעד אחורה, אם אתה מסתכל רק על חצי הכוס המלאה, למה בכלל אתה שותה מים? הרי למה אתה שותה מים? כי הוא מרגיש שהוא צמא. אבל אם היה מסתכל על חצי הכוס המלאה, הראש לא כואב לו, הוא עדין חי. אם אדם היה תמיד מסתכל על חצי הכוס המלאה הוא גם לא היה אוכל ארוחת בוקר, כי ברגע שהיה מרגיש רעב היה יכול להגיד לעצמו: אבל זה חצי הכוס הריקה, אני צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה. הרי אני עדין חי, עדין בריא, למה להסתכל דווקא על כך שאני רעב. למה בכלל שאוכל ארוחת בוקר? כלומר, אדם צריך שיהיה לו גם וגם ולכן אף אחד אינו יכול להיאחז בדבר אחד.
גם כשאמרתי שיש לחפש רק את האמת, גם בזה יש חיסרון כי יש מקום בעולם גם לשקר. והשימוש שאני משתמש בשקר זה כשאני אומר לחפש רק את האמת. כשאני אומר תלך עם האמת עד הסוף, גם בזה יש שקר וזה השימוש שבו אני משתמש בשקר. האמת כל כך גדולה, המציאות מכילה את סך כל הכוחות כך שמצד האמת האמתית של המציאות אי אפשר להגיד שום דבר. כל דבר שתגידו יהיה לא נכון, או במילים אחרות, כל דבר שתגידו נכון באותה מידה, ולכן גם שום דבר לא נכון, כי כל דבר שולט בהפך שלו.
נחזור לעניין החיסרון בשיטות הרוחניות. בכל שיטה רוחנית לא מאפשרת לאדם להכיל בתוכו את ההפך של אותה שיטה רוחנית. כל שיטה רוחנית! גם כשאומרים למישהו "תחפש רק את הטוב", גם בזה יש חיסרון. למה? כי בתוך כל אחד יש רצון לראות גם דברים רעים. אם אדם יחפש רק את הטוב, אז למה בכלל הוא צריך לחפש את הטוב? הרי אם הכל טוב, אז למה בכלל לחפש את הטוב? כשאומרים שהכל טוב פירושו שגם לא למצוא את הטוב זה טוב, אז למה לחפש את הטוב?
כאשר בן אדם נלחם נגד מלחמה, אז אתה נלחם נגד המלחמה. אם אינך רוצה להילחם אז אל תילחם נגד המלחמה. כל אדם שאגדם עושה תמיד שולל את ההפך שלו. זה החיסרון של כל השיטות הרוחניות שיש בעולם. כל שיטה ושיטה תמיד שוללת את ההפך. היא שוללת ולא מסוגלת להכיל בתוכה את ההפך. לדוגמה, הבודהיסט אומר "אל תתחבר רגשית. לא תתחבר רגשית, תחשוב בצורה כלשהי ולא תסבול". כלומר, כדי לא לסבול איני מסוגל להכיל בתוכי את ההפך. זה החיסרון. אם בכל זאת ברצוני לעשות את ההפך, מה אז, עלי לסבול?
בכל דבר בעולם יש חיסרון. החיסרון של כל השיטות הרוחניות בעולם הוא בכך שאין בהם את ההפך. המקום היחיד שאין בו חיסרון הוא הפרספקטיבה של האחדות, שצריכה לבוא מתוך האדם כי אי אפשר להגדירה. אם תגדיר למעשה הגבלת אותה ואז שוב הפרדת אותה משאר הדברים ושוב יש בה חיסרון. באחדות של הדברים האדם צריך להגיע בסופו של תהליך למצב שבו הוא חווה את הכל. למצב שבו לא יחפש את הטוב, לא את האמת ולא ינסה לחשוב חיובי. פשוט יכיל בתוכו. פשוט יכיל בתוכו את סך כל הכוחות כישות אחת. לא צריך ללכת עד הסוף בכל דבר, צריך מינונים שונים.
בסופו של דבר, בכל דבר יש חיסרון בכך שהוא רק הוא ולא שאר הדברים והשלמות היא להכיל את כל הדברים כישות אחת. שיהיה לכולם המשך יום של שלמות אמתית שאין בה שום חיסרון ויש גם גם חסרונות, ואף על פי כן, שניהם אחד.
050-3331-331