למה האופן שבו אנו מפרשים אחרים חושף את עצמנו?

אליעד כהן מסביר שאחת הדרכים הטובות ביותר להבין מה מתרחש בתוכנו ובתת המודע שלנו, היא באמצעות התבוננות באיך שאנחנו מפרשים את ההתנהגויות של אנשים אחרים. אדם שרוצה לדעת באמת מי הוא ומה מתחולל אצלו עמוק בפנים, צריך לבדוק איך הוא נוהג לפרש פעולות של אחרים. כאשר אנו מסתכלים על אנשים, אנחנו אוטומטית מפרשים אותם, אבל השאלה החשובה יותר היא - מדוע אנחנו מפרשים כך ולא אחרת?

כאשר אנו מפרשים את ההתנהגות של מישהו אחר, אנחנו בעצם משליכים עליו את מה שנמצא אצלנו בתת המודע. במילים אחרות, אנחנו משליכים על הזולת את העולם הפנימי שלנו, את התחושות והרגשות האישיים שלנו. לדוגמה, אם אנחנו רואים מישהו מתנהג בצורה מסוימת, ויש מספר אפשרויות לפרש את ההתנהגות שלו, הדרך שבה אנחנו בוחרים לפרש את המעשה הזה מעידה עלינו ועל החוויות הפנימיות שלנו.

איך דוגמת החתול מוכיחה שהאדם משליך תחושות על אחרים?

אליעד כהן נותן דוגמה פשוטה: אם מישהו זורק אבן על חתול והחתול צועק, איך נדע שכואב לחתול? הרי אף אחד מאיתנו לא באמת שוחח עם חתולים כדי לדעת מה הם מרגישים (למעט שלמה המלך). התשובה היא שאנחנו עושים השלכה: אנו מניחים שכאשר החתול צועק הוא מרגיש בדיוק כמו שהיינו מרגישים אם היו זורקים עלינו אבן. המוח שלנו אומר "אני הייתי צועק כי היה לי כואב, ולכן כנראה שגם לחתול כואב". כלומר, הדרך שבה אנו מבינים את העולם היא דרך השלכה עצמית על אחרים.

הדוגמה הזו מלמדת שכך בדיוק אנחנו פועלים בכל תחום בחיים - אנחנו תמיד משליכים על אחרים את התחושות הפנימיות שלנו. לכן הפרשנות האישית שלנו מעידה קודם כל עלינו.

מדוע כל אדם מפרש את אותה התנהגות בצורה שונה?

אליעד נותן דוגמה נוספת על אדם שרואה מישהו עוזר לאדם אחר. ישנן אינספור דרכים לפרש למה הוא עזר לו:

• מישהו אחד יפרש זאת כך שהוא עזר לו כי הוא פשוט אדם טוב.
• אחר יחשוב שהוא עזר מתוך אינטרס אישי, שהוא מצפה לתמורה.
• ומישהו נוסף יחשוב שהאדם עזר לאחר רק כדי להרגיש טוב עם עצמו.

הסיבה לכך שכל אדם בוחר בפרשנות שונה, היא כי כל אדם מדמיין כיצד הוא עצמו היה פועל במצב דומה, וכך משליך את המניעים שלו על הזולת. אם אתה חושב שמישהו הוא אינטרסנט, כנראה שבמקום עמוק אצלך גם אתה נוטה לפעול מאינטרס אישי. לעומת זאת, אם אתה חושב שאותו אדם עזר לאחר מתוך טוב לב, כנראה שגם אתה אדם טוב לב בעצמך.

איך זה בא לידי ביטוי במערכות יחסים ובזוגיות?

אליעד נותן דוגמה לזוגיות שבה הבעל קונה לאשתו פרחים. הוא מציג שני סוגים של תגובות אפשריות מצד האישה:

• האישה הראשונה חושבת: "איזה חמוד, הוא בטח ממש אוהב אותי".
• האישה השנייה חושבת: "למה הוא קנה לי פרחים פתאום? כנראה שהוא מסתיר ממני משהו רע".

למה ההבדל בין שתי הנשים כל כך גדול? האישה הראשונה מפרשת את המתנה לטובה כי היא בעצמה כנראה הייתה עושה כך, כלומר, מביעה אהבה על ידי מתנות. לעומת זאת, האישה השנייה מפרשת את המתנה לרעה כנראה בגלל שהיא עצמה מסתירה דברים מבעלה או לא כנה מספיק איתו. כל אחת מפרשת את המציאות על פי המציאות הפנימית שלה, מתוך תת המודע שלה.

מה משמעות המשפט "הפוסל במומו פוסל"?

אליעד מסביר את הרעיון של "הפוסל במומו פוסל": כאשר אדם מבקר אחרים ומייחס להם פגמים שליליים, הוא למעשה מגלה על עצמו הרבה יותר ממה שהוא מגלה על האחר. אליעד נותן דוגמה חזקה של אדם שטייל ברחוב וראה מישהו מכוער, מגעיל ודוחה, אך כאשר שאלו אותו איפה הוא ראה אותו, התברר שהוא הסתכל בחלון ראווה, שם הייתה מראה. כלומר, האדם למעשה דיבר על עצמו. כאשר אדם "מלכלך" על מישהו אחר, הרבה פעמים הוא מספר על עצמו, על הפגמים והלכלוך שנמצאים בו.

להפך, אדם שמפרגן לאחרים ומפרש את פעולותיהם לחיוב - זה מעיד עליו שהוא בעצמו חיובי ובעל כוונות טובות.

איך אפשר להשתמש בזה בצורה מעשית בחיים?

אליעד מציין משפט של רבי נחמן שאומר שאדם צריך לזכך את עצמו עד לרמה שכל מי שיסתכל עליו יראה בו את עצמו כמו במראה. המשמעות היא שאם אדם נייטרלי לגמרי, מי שיסתכל עליו יראה השתקפות של מה שהוא עצמו:

• אדם צבוע יראה בו צביעות.
• אדם טוב יראה בו טוב.
• אדם נייטרלי יראה בו נייטרליות.

כלומר, המציאות משמשת לנו כמראה תמידית, ולכן כאשר אנו רוצים להבין טוב יותר מי אנחנו, נבדוק קודם כל איך אנחנו מפרשים אחרים, ונשאל את עצמנו - מה זה מעיד עלינו?

לבסוף, אליעד מציע לשים לב לפרשנויות שאנו נותנים לזולת ולנסות לפרש אותן בצורה מודעת, כדי לגלות את עצמנו ולשפר את חיינו.

הפעם נדבר על עוד אחת מהדרכים שבהן אדם יכול להבין את עצמו טוב יותר ולדעת מה באמת עובר לו בתת המודע. אם אתה רוצה לדעת מי אתה באמת, מה אתה יכול לעשות?

הקשר בין פרשנות אישית לבין ההבנה העצמית

אחת הדרכים לכך היא להתבונן כיצד אתה מפרש את ההתנהגות של אנשים אחרים. כלומר, כאשר אתה רואה אנשים סביבך פועלים בצורה מסוימת, איך אתה מפרש את זה? ולמה בחרת דווקא בפרשנות הזו?

האופן שבו אנו מפרשים את התנהגותם של אחרים קשור קשר הדוק למה שקיים אצלנו. לעיתים, הפרשנות שלנו משקפת את מי שאנחנו באמת, אפילו בלי שנשים לב.

השלכה והשפעתה על תפיסת המציאות

ניקח דוגמה פשוטה: האם אי פעם ראית מישהו מדבר עם חתול? כנראה שלא, מלבד שלמה המלך, כמובן.

אבל איך אנחנו יודעים שכואב לחתול?

נניח שמישהו זרק אבן על חתול, והחתול צועק. איך אנחנו יודעים שזה כאב לו?

אנחנו מבצעים השלכה:

• אנחנו רואים מישהו צועק.
• שואלים את עצמנו: למה הוא צועק?
• המוח שלנו אומר: "אם אני הייתי צועק, כנראה שכואב לי".
• ולכן אנחנו מניחים שכואב גם לחתול.

מה שקורה כאן הוא שהמוח שלנו משליך את התחושות והחוויות שלנו על אחרים, ולכן פעמים רבות אנחנו תופסים את המציאות לא כפי שהיא באמת, אלא כפי שאנחנו מפרשים אותה.

איך זה קשור לחיים האישיים שלנו?

כאשר אדם רואה פעולה מסוימת של מישהו אחר, ניתן לפרש אותה באינספור דרכים. אבל בדרך כלל, כל אחד יבחר בפרשנות שמתאימה לאופי שלו עצמו.

לדוגמה, נניח שראית מישהו עוזר לחברו.

• אדם אחד יחשוב: "הוא עוזר לו כי הוא טוב לב".
• אדם אחר יחשוב: "הוא עוזר לו כי הוא מצפה לתמורה".
• אדם שלישי יחשוב: "הוא עוזר לו כי הוא רוצה להרגיש טוב עם עצמו".

למה כל אחד מפרש את זה אחרת?

כי כל אדם משליך על האחר את האופן שבו הוא היה מתנהג באותו מצב.

כיצד הפרשנות שלנו משפיעה על מערכות היחסים שלנו?

ניקח דוגמה נוספת: בעל מביא לאשתו פרחים.

• אישה אחת תפרש זאת: "איזה מקסים, הוא באמת אוהב אותי".
• אישה אחרת תפרש זאת: "הוא כנראה מרגיש אשם במשהו".

למה כל אחת מפרשת זאת בצורה אחרת?

אולי כי האישה שמאמינה שהפרחים מסמלים אהבה, היא כזו שמביאה מתנות כשיש לה רגש חזק.

ואילו האישה שחושדת שמדובר ברמאות, אולי בעצמה נוהגת להסתיר דברים בדרכים דומות.

מה זה אומר עלינו?

כאשר אדם מפרש את האחר לרעה - לדוגמה, "הוא רמאי, הוא נוכל, הוא שקרן" - חשוב לשאול:

האם אפשר לפרש זאת גם בצורה חיובית?

למה אתה בוחר בפרשנות השלילית?

ברוב המקרים, אנשים פוסלים אחרים על בסיס הפגמים של עצמם.

הקשר בין גישור והבנת הקונפליקט

בגישור זוגי, למשל, אפשר להשתמש בטכניקה הזו כדי להבין את הצדדים.

איך לעשות את זה?

אם אישה אומרת: "בעלי אמר לי שהוא אוהב אותי, אבל הוא צבוע, הוא שחקן, הוא רק מנסה לשקר לי", נשאל אותה: "למה את חושבת שהוא צבוע?"

ברוב המקרים, אנשים מפרשים את ההתנהגות של האחרים בהתאם לאופן שבו הם עצמם היו נוהגים באותו מצב.

דוגמה חזקה

סיפור על אדם שהלך ברחוב וראה מישהו מכוער, דוחה, מגעיל.

שאלו אותו: "איפה ראית את האדם הזה?"

הוא ענה: "הסתכלתי בחלון ראווה של חנות".

אבל בחלון היה מראה.

כלומר, הוא בכלל דיבר על עצמו.

מה המסקנה?

כשאנחנו מלכלכים על אחרים, לפעמים אנחנו בעצם מספרים על עצמנו.

ולהפך, כשאנחנו מפרגנים לאחרים, זה יכול להעיד שאנחנו בעצמנו אנשים טובים יותר.

איך אפשר להשתמש בזה לטובתנו?

יש משפט של רבי נחמן שאומר שאדם צריך לזכך את עצמו עד כדי כך שכל מי שיביט עליו - יראה בו את עצמו, כמו מראה.

כלומר:

• אם אתה צבוע - תחשוב שהוא צבוע.
• אם אתה טוב - תחשוב שהוא טוב.
• אם אתה נקי ונייטרלי - כל אחד יראה בך את עצמו.

לסיכום

האם אתה מפרש אנשים לטובה או לרעה?

האם ייתכן שהפרשנות שלך מספרת יותר עליך מאשר עליהם?

תחשבו על זה.