9:13התפתחות רוחנית, עליה רוחנית, ירידה רוחנית, מדרגה רוחנית, הבנה ואי הבנה, הדרך אל ההבנה
📌לחץ כאן להצטרף לחברים באתר + ליהנות מהתכנים המלאים + לקבל גישה חופשית ללא כל הגבלה, לעוד מעל 10,000 שעות של תכנים מלאים לחברים באתר 👈לחץ כאן למידע נוסף...
מהי המשמעות של הבנה ואי הבנה בתהליך ההתפתחות הרוחנית?
אליעד כהן מסביר את התהליך של ההתפתחות הרוחנית כתהליך מתמשך של הבנה ואי - הבנה, שבו האדם נמצא תמיד בין שני מצבים אלה. הוא מדגיש שהאדם יוצא מנקודת פתיחה שבה הוא לא מבין את עצמו באופן מלא אלא באופן חלקי בלבד. כאשר הוא מתחיל להתבונן פנימה ולשאול שאלות כמו "למה אני עושה את מה שאני עושה?", הוא מקבל תשובה שנותנת לו תחושת מילוי. אך המילוי הוא זמני, ומיד לאחריו חוזרת תחושת אי - ההבנה.
התהליך מתואר בצורה מעגלית: האדם שואל שאלות, מקבל תשובות ומרגיש שהבין, ואז שוב חוזר לנקודת ההתחלה של אי ההבנה. אליעד משתמש בדוגמה מהסיפור של יציאת מצרים, שבה נאמר "ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף". הכוונה של הדוגמה היא להמחיש את ההרגשה של האדם כאשר הוא מגיע להבנה חדשה, ולאחר מכן שוכח או מאבד את התחושה של ההבנה שהייתה לו קודם. כלומר, לאחר כל הבנה חדשה, באה נקודה שבה האדם מרגיש שהוא שוב לא מבין כלום, וכך הוא מתקדם לשאלה הבאה.
מדוע אחרי כל הבנה חוזרת אי - הבנה גדולה יותר?
אליעד כהן מסביר שאי - ההבנה החדשה היא תוצאה של העלייה במדרגה רוחנית. הוא מדמה את התהליך לאימון בקרב או בלחימה, למשל: בתחילה האדם נלחם בלוחמים חלשים ומנצח, אך מיד אחרי כן מציבים מולו לוחמים חזקים יותר, אותם הוא לא מצליח להביס מיד. לאחר זמן מה, כאשר הוא כן מצליח להביס אותם, שוב מוצבים מולו לוחמים חזקים עוד יותר. זה נראה כאילו אין התקדמות, כיוון שהוא תמיד חוזר למצב שבו הוא נתקל ביריב שהוא לא מסוגל להתמודד איתו בקלות. אבל למעשה, כל מצב חדש של אי - הבנה הוא רמה גבוהה יותר של התמודדות, שמסמנת התקדמות רוחנית.
אליעד מדגיש שהאי - הבנה של עכשיו היא כבר הרבה יותר מתקדמת מההבנה של אתמול. במילים אחרות, אי - ההבנה החדשה מסמנת שהאדם הגיע למקום עמוק יותר וגבוה יותר של חקירה רוחנית. הוא מדגים זאת עם הרעיון שאם היינו מציגים לאדם לפני שנה שאלות שהוא מתמודד איתן היום, הוא לא היה מצליח להבין אפילו את השאלות עצמן. לכן, עצם היכולת לשאול שאלות עמוקות וקשות יותר מצביעה על כך שהוא התקדם רוחנית, למרות שלעתים זה מרגיש כמו חזרה אחורה.
מהי המשמעות של חוויה של הבנה חלקית?
אליעד מתאר גם מצב שבו לאדם יש תחושה של הבנה חלקית בלבד. הוא מבין משהו, אך לא מבין אותו לחלוטין. התחושה הזו מתחלפת בין ההבנה לבין אי - ההבנה. האדם לא באמת "שוכח" את ההבנות הקודמות שלו, אלא פשוט חווה רמות שונות של בהירות וערפול לאורך התהליך.
הוא מדגים זאת עם דימוי של חציבת מנהרה. האדם חוצב בסלעים ומוציא אותם החוצה, אך בכל פעם מופיעים עוד ועוד סלעים חדשים. יכול להיווצר מצב שבו האדם מרגיש שהוא לא מתקדם כלל, כיוון שתמיד עומדים מולו סלעים חדשים. אבל אם הוא יסתכל לאחור, הוא יראה שהסלעים שהוא כבר הוציא נמצאים בצד, והדרך שכבר עבר גדולה מאוד. באופן דומה, האדם אולי מרגיש שהוא עדיין מתמודד עם חוסר הבנה, אבל למעשה הוא נמצא עמוק יותר בתהליך החקירה וההתפתחות שלו.
מה קורה בסופו של התהליך הרוחני, ומה משמעות "הכל אחד"?
אליעד כהן מסביר שהסוף של התהליך הרוחני מתרחש כשהאדם מגיע להבנה מוחלטת ש"הכל אחד". במצב זה מתבטלת הדואליות - אין יותר הבדל בין "מבין" ל"לא מבין". כשמגיעים לנקודה הזו, האדם מבין שאין שום הבדל בין הבנה לאי - הבנה, בין ידיעה לאי - ידיעה. כלומר, ההבנה המוחלטת היא ההבנה שגם הידיעה וגם האי - ידיעה הם אחד.
הוא מתאר זאת כנקודת הקצה, שבה האדם חווה באופן מלא שהכל זה דבר והיפוכו בעת ובעונה אחת. זהו מצב שבו נגמרת הדואליות והאדם מפסיק לנוע בין שני מצבים שונים. עד שמגיעים לשם, יש תמיד תחושת חסר והתקדמות. אבל כשהאדם מגיע לסוף, הוא כבר לא מרגיש את החסר הזה, מכיוון שהוא רואה את האחדות של כל המצבים, ללא הבדל ביניהם.
האם התהליך של הבנה רוחנית יכול להסתיים?
אליעד מציין במפורש שבסופו של התהליך אין יותר חוסר בהירות או שאלה, מכיוון שנעלמת הדואליות, והאדם מפסיק לנוע בין מצבים של הבנה וחוסר הבנה. שם הכל מתאחד לחוויה אחת שבה האדם אינו יכול יותר להבדיל בין מבין ללא מבין. זו נקודת הסיום שבה השאלות מפסיקות להתקיים, והאדם אינו נע יותר בין מצבים שונים, אלא חווה הכל כאחד.
אליעד כהן מסביר את התהליך של ההתפתחות הרוחנית כתהליך מתמשך של הבנה ואי - הבנה, שבו האדם נמצא תמיד בין שני מצבים אלה. הוא מדגיש שהאדם יוצא מנקודת פתיחה שבה הוא לא מבין את עצמו באופן מלא אלא באופן חלקי בלבד. כאשר הוא מתחיל להתבונן פנימה ולשאול שאלות כמו "למה אני עושה את מה שאני עושה?", הוא מקבל תשובה שנותנת לו תחושת מילוי. אך המילוי הוא זמני, ומיד לאחריו חוזרת תחושת אי - ההבנה.
התהליך מתואר בצורה מעגלית: האדם שואל שאלות, מקבל תשובות ומרגיש שהבין, ואז שוב חוזר לנקודת ההתחלה של אי ההבנה. אליעד משתמש בדוגמה מהסיפור של יציאת מצרים, שבה נאמר "ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף". הכוונה של הדוגמה היא להמחיש את ההרגשה של האדם כאשר הוא מגיע להבנה חדשה, ולאחר מכן שוכח או מאבד את התחושה של ההבנה שהייתה לו קודם. כלומר, לאחר כל הבנה חדשה, באה נקודה שבה האדם מרגיש שהוא שוב לא מבין כלום, וכך הוא מתקדם לשאלה הבאה.
מדוע אחרי כל הבנה חוזרת אי - הבנה גדולה יותר?
אליעד כהן מסביר שאי - ההבנה החדשה היא תוצאה של העלייה במדרגה רוחנית. הוא מדמה את התהליך לאימון בקרב או בלחימה, למשל: בתחילה האדם נלחם בלוחמים חלשים ומנצח, אך מיד אחרי כן מציבים מולו לוחמים חזקים יותר, אותם הוא לא מצליח להביס מיד. לאחר זמן מה, כאשר הוא כן מצליח להביס אותם, שוב מוצבים מולו לוחמים חזקים עוד יותר. זה נראה כאילו אין התקדמות, כיוון שהוא תמיד חוזר למצב שבו הוא נתקל ביריב שהוא לא מסוגל להתמודד איתו בקלות. אבל למעשה, כל מצב חדש של אי - הבנה הוא רמה גבוהה יותר של התמודדות, שמסמנת התקדמות רוחנית.
אליעד מדגיש שהאי - הבנה של עכשיו היא כבר הרבה יותר מתקדמת מההבנה של אתמול. במילים אחרות, אי - ההבנה החדשה מסמנת שהאדם הגיע למקום עמוק יותר וגבוה יותר של חקירה רוחנית. הוא מדגים זאת עם הרעיון שאם היינו מציגים לאדם לפני שנה שאלות שהוא מתמודד איתן היום, הוא לא היה מצליח להבין אפילו את השאלות עצמן. לכן, עצם היכולת לשאול שאלות עמוקות וקשות יותר מצביעה על כך שהוא התקדם רוחנית, למרות שלעתים זה מרגיש כמו חזרה אחורה.
מהי המשמעות של חוויה של הבנה חלקית?
אליעד מתאר גם מצב שבו לאדם יש תחושה של הבנה חלקית בלבד. הוא מבין משהו, אך לא מבין אותו לחלוטין. התחושה הזו מתחלפת בין ההבנה לבין אי - ההבנה. האדם לא באמת "שוכח" את ההבנות הקודמות שלו, אלא פשוט חווה רמות שונות של בהירות וערפול לאורך התהליך.
הוא מדגים זאת עם דימוי של חציבת מנהרה. האדם חוצב בסלעים ומוציא אותם החוצה, אך בכל פעם מופיעים עוד ועוד סלעים חדשים. יכול להיווצר מצב שבו האדם מרגיש שהוא לא מתקדם כלל, כיוון שתמיד עומדים מולו סלעים חדשים. אבל אם הוא יסתכל לאחור, הוא יראה שהסלעים שהוא כבר הוציא נמצאים בצד, והדרך שכבר עבר גדולה מאוד. באופן דומה, האדם אולי מרגיש שהוא עדיין מתמודד עם חוסר הבנה, אבל למעשה הוא נמצא עמוק יותר בתהליך החקירה וההתפתחות שלו.
מה קורה בסופו של התהליך הרוחני, ומה משמעות "הכל אחד"?
אליעד כהן מסביר שהסוף של התהליך הרוחני מתרחש כשהאדם מגיע להבנה מוחלטת ש"הכל אחד". במצב זה מתבטלת הדואליות - אין יותר הבדל בין "מבין" ל"לא מבין". כשמגיעים לנקודה הזו, האדם מבין שאין שום הבדל בין הבנה לאי - הבנה, בין ידיעה לאי - ידיעה. כלומר, ההבנה המוחלטת היא ההבנה שגם הידיעה וגם האי - ידיעה הם אחד.
הוא מתאר זאת כנקודת הקצה, שבה האדם חווה באופן מלא שהכל זה דבר והיפוכו בעת ובעונה אחת. זהו מצב שבו נגמרת הדואליות והאדם מפסיק לנוע בין שני מצבים שונים. עד שמגיעים לשם, יש תמיד תחושת חסר והתקדמות. אבל כשהאדם מגיע לסוף, הוא כבר לא מרגיש את החסר הזה, מכיוון שהוא רואה את האחדות של כל המצבים, ללא הבדל ביניהם.
האם התהליך של הבנה רוחנית יכול להסתיים?
אליעד מציין במפורש שבסופו של התהליך אין יותר חוסר בהירות או שאלה, מכיוון שנעלמת הדואליות, והאדם מפסיק לנוע בין מצבים של הבנה וחוסר הבנה. שם הכל מתאחד לחוויה אחת שבה האדם אינו יכול יותר להבדיל בין מבין ללא מבין. זו נקודת הסיום שבה השאלות מפסיקות להתקיים, והאדם אינו נע יותר בין מצבים שונים, אלא חווה הכל כאחד.
050-3331-331