מי שיתבונן בעניין יראה, כי רוחניות וחומריות נתפשות כשני דברים שהפוכים זה לזה. הרוחניות והחומריות מנהלות מאבק עיקש שנים על גבי שנים. כאשר יש כאלו שמקווים שהחומר ינצח את הרוח, ויש כאלו שמקווים שהרוח תנצח את החומר.

והנה, כל זמן שיש אצל האדם הבדל בין רוחניות לבין חומריות, הרי שהוא עוד לא הגיע אל השלמות. כי המציאות היא השלמות. והמציאות מכילה בתוכה גם את הרוחניות וגם את הגשמיות והחומריות. וכל זמן שהאדם לא מסוגל ליהנות מחומריות ומגשמיות באותה המידה בדיוק, הרי שהוא לא מספיק רוחני ולא מספיק גשמי.

כי מי שהוא רוחני באמת, הוא זה שאצלו הכל רוחני. כי אם לא הכל רוחני אצל האדם, אז הוא כל הזמן מנסה לברוח מהגשמיות. אבל מי שהוא רוחני בשלמות, על ידי זה אצלו הכל רוחני. והוא מסוגל להפיק הנאה רוחנית צרופה, מפעולה גשמית חומרית וממשית בעולם הזה ממש. ומי שהוא רוחני באמת, אצלו הרוחניות היא לא איזה חזון רחוק לאיזה עולם הבא וכיו"ב, אלא הוא רואה את הרוחניות שיש בכל דבר וכולי.

וגם מי שהוא מגדיר את עצמו כגשמי, הרי שכל זמן שהוא לא מסוגל להפיק הנאה מדברים שאינם ממשיים ממש, הרי שהוא לא מספיק גשמי. כי מי שהוא גשמי וחומרי בשלמות, הרי שהוא "מגשים" כל דבר והופך כל דבר לגשמי. ומי שהוא גשמי באמת, הוא יודע להפיק הנאה גשמית ממשית, מכל דבר ודבר שיש בעולם, גם אם אי אפשר לגעת בו באמצעות החושים.

ומי שהוא גשמי באמת, עליו להיות מסוגל לראות את הגשמיות שיש בכל דבר, ולהפוך כל דבר לממשי. כי הרי יש רק גשמיות, וכל הדברים הם גשמיים. ועל האדם הזה להיות יכול להפיק הנאה מכל דבר שהוא לא ממשי, כאילו הוא היה ממשי ממש.

ונמצא אם כן, כי כל זמן שיש אצל האדם חילוק בין גשמיות לבין רוחניות, הרי שהאדם הזה הוא לא גשמי ולא רוחני. כי השלמות, היא כאשר אין אצל האדם הבדל בין גשמיות לבין רוחניות, בדיוק כפי שהמציאות עצמה מכילה בתוכה את הכל, ללא הבדל כלשהו...