מה זה אומר שיש ואין בכל דבר?

האם אפשר לומר על דבר מסוים שהוא רק "יש" או רק "אין"? לפי אליעד כהן, בכל דבר שקיים יש גם את ההיפך שלו. כלומר, כל אירוע בחיים, כל מחשבה וכל רגש מכילים בתוכם גם את תחושת הקיום (יש) וגם את תחושת האי - קיום (אין). אליעד מדגים זאת עם דוגמאות מפורטות ומגוונות, ומדגיש שכדי להבין את זה באופן עמוק, צריך להתבונן ולבחון לעומק כל מצב או חוויה.

האם כל אירוע גורם לך לרצות לחיות או למות?

אליעד מסביר שכל אירוע או חוויה יכולים לגרום לך להרגיש יותר קיים או פחות קיים, לרצות לחיות או לרצות למות. הוא נותן כדוגמה מצב שבו אדם מקבל משהו טוב, למשל קורא סיפור על שוקולדים. מצד אחד, זה יכול לגרום לו לרצות לחיות בגלל התחושה הטובה, אך מצד שני, התחושה הטובה יכולה להיות כל כך עמוקה עד שהאדם מרגיש הרמוניה מוחלטת שמביאה אותו לתחושה שהוא מוכן לוותר על הקיום שלו.

דוגמה הפוכה היא אירוע שלילי, כאשר אדם עובר חוויה רעה, למשל שפגעו בו או עשו לו רע. לכאורה, אירוע כזה אמור לעורר בו תחושה שהוא לא רוצה להיות קיים. אך בפועל, האירוע יכול לגרום לו דווקא לרצות להיות קיים כדי להוכיח שהוא שולט, שהוא מתגבר, ושהוא קיים למרות הכל.

הנקודה שאליעד מדגיש שוב ושוב היא שאין אירוע שהוא חד - משמעי, כל אירוע כולל גם את התחושה של הקיום וגם את ההיפך שלה. אם הילדה שלך בוכה, אתה עשוי להרגיש אהבה חזקה לחיים ולהעריך אותם יותר. מצד שני, אותה הסיטואציה יכולה גם לגרום לך להרגיש חוסר רצון לחיות, בגלל הקושי והכאב שאתה חווה ברגע זה. אותה סיטואציה ממש מציגה את שני הצדדים של קיום ואי - קיום.

האם הרצון לא להיות קיים הוא בעצם חוויית קיום?

אליעד מסביר שגם הרצון לא לחיות הוא בסופו של דבר ביטוי של חוויית קיום, כי עצם הרצון הזה הוא עדיין ביטוי לקיום. כלומר, אדם שרוצה לא לחיות, חווה את עצמו כקיים. מצד שני, גם הרצון לחיות, למרות שהוא נראה כחוויה של קיום, בפועל הוא חוויה של אי - קיום. אליעד מסביר זאת בכך שרק מי שלא קיים יכול לחיות לנצח, כי מי שלא קיים אי אפשר להרוג, הוא בלתי מוגבל ובלתי פגיע. לעומת זאת, ככל שהאדם יותר ממשי, כך הוא יותר משתנה ויותר בר - חלוף. כלומר, גם הרצון לחיות בעצם מוביל את האדם לתחושת אי - קיום עמוקה יותר.

האם הבסיס של הכל זה להיות או לא להיות קיים?

אליעד מסביר שאין בסיס אחד שמכריע בין היש לאין. לדבריו, בכל דבר קיים השוויון בין היש לבין האין. הוא מדגיש שכאשר חושבים שיש בסיס מובהק, זה כבר מחשבה שגויה, משום שהבסיס תמיד מכיל את שני ההיבטים באופן שווה. הוא מסביר את זה על ידי רעיון שבו כל חוויה בחיים מובילה לרצות להיות קיים, וכל חוויה מובילה לרצות לא להיות קיים. לדבריו, כל דבר בעולם מכיל תמיד את כל הזוויות האפשריות שלו, ולכן אי אפשר לומר שהבסיס הוא דווקא "יש" או דווקא "אין".

לדוגמה, אדם שמרגיש טוב בעקבות משהו חיובי שקרה לו, יכול דווקא להרגיש שהוא בהרמוניה כזו עמוקה עד שלא אכפת לו להיעלם ולא להיות קיים. מנגד, אדם שחווה קושי או כאב יכול דווקא להרגיש שהוא רוצה להיות קיים כדי לשנות את המצב ולהחזיר לעצמו שליטה. לכן, מבחינתו של אליעד, השורש או הבסיס הוא תמיד שווה בין "יש" לבין "אין".

איך ניתן להבין את הפרדוקס של דבר והיפוכו?

אליעד מציע...